שואל ונשאל חלק א שכז

למימר קי"ל נגד מרן. וגם לא מצי למימר קי"ל כה' משאת משה בדעת מרן ז"ל חדא דדבריו נפלאים כי נעלם מעיני הרב דברי מרן בס' נ"א וא"כ אחר שגילה דעתו לא נשאר שום ספק ועוד דאנן גרירי בתר הסמ"ע ז"ל בדעת מרן ז"ל דאדרבה תמה עליו כי למה כתב בשם י"א כי אין שום חולק בזה. ומה שעלתה הסכמתי בזה כתבתי וכמ"ש כ"ז באו"ר מע' הרב כמהרנ"ט הי"ו לפני ולפנים. וה' משמים יצילינו משגיאות ויראנו נפלאות אכי"ר. הלכ"ד צעיר המשתלח בשליחותיהו דרבנן קדישי אלה ראשי עיר עז לנו חמ'ד זו טבריה ת"ו החותם פה בע"ת סוסה יע"א בש"א לחו' מרחשון ש' תרנ"ח אתו שנת זמירו"ת היו לי חקך לפר"ג. המעתי"ב עתרת החיים והשלום

ע"ה חיים אלחדיף ס"ט מקום החותם

סימן כ"ו

שאלה אם יכול המצרן להעמיד מורשה במקומו לעמוד נגד הלוקח לסלקו ולהשיב את הקרקע להמצרן שהרשהו

תשובה לפמש"ל סי' כ' בכונת מרן ז"ל סי' קע"ה דין כ"ב דלא בא לשלול רק אם אומר המצרן שראובן חבירו יזכה במקומו ותחתיו באותה קרקע מתבאר דאם בא להעמיד מורשה בחריקיה ותהיה הקרקע רק להמצרן שהרשהו שפיר דמי וזה הוא עצמו מה שסיים מרן אבל למיהוי בדוכתא דבר מצרא לאזמוני זוזי ללוקח בזמניה אפי' שדרינהו ע"י שליח שעשאו בעדים בדוכתיה קאי וכ"כ הב"ח להדיא ע"ש אך הסמ"ע והש"ך מפרשי דמרן בא לשלול גם זה ע"ש וכן ראיתי לה' משה"ר מע' מ'ם אות קנ"ד שכתב דהעיקר כהסמ"ע והש"ך ע"ש ולא זכרו שרים מתשובת הרלב"ח סי' ס"ה דנראה דפשיט"ל מלתא דיכול המצרן להעמיד מורשה ע"ש וכן הרבנים שנחלקו עליו לא מצינו מי מהם שהעיר עליו בזה. ומאחר דבכל התורה שלוחו של אדם כמותו לולא שאיני כדאי הייתי אומר דשפיר יכול להרשות מורשה ומה שחידש הש"ך לחלק בזה לע"ד לא כתב זה רק לפי מה שנתקשה בדברי הרמ"ה ואלו היה מפרש דברי הרמ"ה כמו שפירשנו לא היה מקום לחילוק זה ועם כי דעתי הקצרה נוטה יותר דיכול לעשות מורשה כיון דנפיק מפומיהו דרבנן קדישי איני כדאי כלל להכריע נגד דעתם ובפרט דהמוחזק יכו"ל קי"ל ולכן לע"ד לע"ע שלא נמצאו עוד בידי ראיות מכריעות הפך דעתם ז"ל איני מחליט הנלע"ד ובעה"ו אשובה אשנה פרק זה והיו דברי אלה כעת לזכרון לעיני הקורא הכו"ח ביום הנ"ל ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן כ"ז לעי"ת בן גרדאן יע"א

נשאלתי מהחה"ש הדה"מ כמה"ר ר' מכלוף יאנה הי"ו במי שהיה חבירו נכנס ויוצא לחנותו כבן בית ומצא שחסר לו סך מה מחנותו וחשדו שגנבם לו במה תהיה שבועתו

תשובה נלע"ד דאינו חייב אלא חרם סתם אפילו כשיש רגלים לדבר כגון שהיה שמעון בבית ראובן ומצא ראובן תיבתו פרוצה וניטל מה שבתוכה. והגם דכתב מור"ם ז"ל בח"מ סי' ע"ה סי"ז דבכה"ג יכול להשביעו היסת ושכן נראה לו להורות ע"ש נר' דלדידן דבתריה דמרן גרירי אין כאן אפי' שבועת היסת אלא ח"ס שהרי אפי' באמר לי אבא דהיא קרובה לודאי הרבה ולדעת הראב"ד בפ"א מה' טוען ונטען ה' ז' הויא טענת בריא אפ"ה דעת מרן בח"מ סי' ע"ה סכ"א כי"א קמא וכמ"ש חו"ר עוב"י תונס יע"א הובאו דבריהם בהליכות יעקב מע' ט' אות ג' וכ"ן דעת ההמ"ח מוהרי"ך ז"ל שם וכ"נ דעת מוהרמ"ז ז"ל בהגהותיו