שואל ונשאל חלק א שכד

אאאי שתופסין עיקר להלכה כדעת הרא"ש והטור כיון שאפשר להסכים דעת החולקים לדעתם וזה כלל גדול בדין בכל מקום שאין ספק מוציא מידי ודאי ואין הספק שאנו מסופקים בדעת הרמב"ם ודעמיה מוציאין מידי ודאי בדעת הרא"ש והטור **(ב) ע' למהריב"ל ח"א סי' י"ג והב"ד ה' זרע אמת ח"ג ביו"ד סי' רנ"ב דף קנ"ט ע"ב והב"ד ג"כ הכנה"ג בח"מ סי' כ"ה בכללי הקי"ל אות י"ט וע' מ"ש ע"ז הז"א ז"ל ע"ש וע' להמט"ש ז"ל בסי' כ"ה בכללי הקי"ל אות ל' ל"א ע"ש [אה"ב ידי"ן מהרמ"מ נר"ו העיר ע"ז דלא כתבו הפוסקים הנז' רק לענין דהמוחזק יכו"ל קי"ל לפי אותו פירוש שפירשו שיהיה חולק על הפוסק האחר ולא אמרי' אין ספק מוציא מידי ודאי אולם הרה"ג מהרנ"ט ז"ל כונתו דודאי מרן גופיה הכרעתו לפסק הלכה כהרא"ש נגד מ' שדעת הרמב"ם מסופקת וא"כ המוחזק אינו יכו"ל קי"ל נגד דעת מרן. ואני אומר דלפי כלל זה שכתב הכנה"ג יפה העיר אמו"ר זצ"ל דכיון דהמוחזק יכו"ל קי"ל וכאמור מטעם זה עצמו מרן ז"ל כתב בסתם לשון המסופק כדי שהמוחזק יכו"ל קי"ל דמרן ז"ל עצמו כשהיה בא לפניו דין כזה שהמוחזק טוען קי"ל כהצד של הספק שבדברי הרמב"ם ז"ל היה מזכהו בדין)]: וזהו דעת מהריב"ל ז"ל והביאו הכנה"ג וז"ל אף שהרמב"ם ז"ל נר' חולק על מ"ש הרב בעל הטורים דאפי' קנאו המצרן השותף מסלקו מלתא דפשיטא היא שהשותף עדיף ממצרן ע"ש וברור הוא דדעת מהריב"ל כדכתבינן וכמו שכן כתב הרב ז"ל בבעי חיי בתשובה בסי' ק"ק בדעת מהריב"ל וז"ל מפני שאפשר להסכים דעת הרמב"ם לדעת הרב בעל הטורים על הדרך שכתבתי יע"ש וזהו דכתב הכנה"ג שם אחר שהביא דברי מוהריב"ל שכתב מלתא דפשיטא היא שהשותף עדיף ממצרן אף שהרמב"ם ז"ל נראה שחולק על זה כתב עלה הכנה"ג ז"ל שם וז"ל אמר המאסף וכ"ש שרבינו ירוחם והרב בעל העיטור והרשב"א ז"ל סוברים כהרא"ש ז"ל וכמ"ש רבינו בית יוסף וכ"פ בס' המפה וב"ח וכן מתברר מדברי הסמ"ע יע"ש הרי הדבר ברור דדעת הכנה"ג ז"ל בדברי מוהריב"ל כדכתבינן וכמו שכן הבין הוא עצמו בתשובה בבעי חיי הנ""ל דאי כונת דברי מוהריב"ל הוא מטעמא דרבים הם דחולקין על הרמב"ם וקי"ל ככל הני רבוותא מה הוסיף הכנה"ג ז"ל על דברי מוהריב"ל ז"ל דכתב עליו וכ"ש שרבינו ירוחם והעיטור וגו' סוברים כהרא"ש ז"ל מאי כ"ש הא מוהריב"ל נמי מהאי טעמא עצמו פסק כהרא"ש אף שהרמב"ם חולק אלא ודאי הוא הדבר אשר דברנו שאין מוהריב"ל אתי עלה מטעמא דרבים חולקים על הרמב"ם כמ"ש מרן ביתה יוסף וכמ"ש הכנה"ג אלא דבלא"ה כיון שאין דעת הרמב"ם מבוררת לן אי חולק על הרא"ש אין ספק מוציא מידי ודאי וזהו לענ"ד דדייק מוהריב"ל ז"ל בלישניה דכתב אף שהרמב"ם נראה כחולק על זה ולא כתב בהחלט שהרמב"ם חולק אלא נראה וא"כ אפשר שהוא עצמו מסכים להרא"ש ואינו חולק וכיון דהכי הוא אין מניחין הודאי והולכין אחר הספק וכיון דהכי הוא דבעיקרא דדינא איכא תרי טעמי חד מאי דכתב מהריב"ל וחד מאי דכתב מרן ביתה יוסף דכיון דכל הני רבוותא הכי סברי כהרא"ש הכי נקיטנן וכמ"ש הכנה"ג ז"ל משמו וכ"ש דכבר בשולחנו הטהור גילה דעתו שאין להסתפק כלל בעיקרא דדינא מכ"ש ממי שאין לו זכיה בגוף הקרקע אלא לזמן כדכתבינן לעיל מעתה ודאי וברור הוא דמאי דכתב בשם י'"א הוא כיון דספוקי מספק"ל אי חולקין או ליכא פלוגתא לא רצה לומר הדין בהחלט ואולם בין הכי ובין הכי עיקר הדין ליכא לאסתפוקי לגבי דידן דגרירין בתר הוראת מרן ז"ל ולא כמו דכתב מעכ"ת בדעת הכנה"ג ז"ל דדעת מרן אינה מבוררת דגם הרב הכנה"ג אזיל ומודה בעיקרא דדינא אלא שהספק הוא אם חולקין או לא וכל זה הוא ברור

ומה שהביא מדברי ה' משאת משה ז"ל שהוא מסופק בדעת מרן בעיקרא דדינא הן דעת שכן כתב הרב ז"ל ואולם לי אני עבדו דברי הרב נפלאו ממני דאיך אפשר לומר כן