שואל ונשאל חלק א שכג

הלכה כתב בשם י"א דספוקי מספק"ל וכ"כ בבעי חיי בתשובה יע"ש וכתב כת"ר על זה דתם אני לא אדע לדינא אם המוחזק יכו"ל קי"ל וגו' או כהרב משאת משה דדעת מרן דלא מסלק או כהכנה"ג ז"ל דדעת מרן אינה מבוררת וא"כ אין להוציא מן המוחזק או"ד כיון דכ' ה' שלחנו של אברהם ז"ל כה"ג אין לומר קי"ל נגד דעתו ז"ל ומוציאין מיד המוחזק עכתד"ק

ומה שנ"ל ברור דליכא בזה פלוגתא כלל בדעת מרן ז"ל דהנה הגם שאנו אומרים דמאי דכתב מרן בשם י"א מטעמא דסיפוקי מספק"ל לא דמספק"ל בעיקרא דדינא **(א) לפי ענ"ד שפתי הכנה"ג ברור מללו דמרן ז"ל מסתפק בעיקרא דדינא האחד דעיקר טעמו למ"ש מרן בשה"ט בשם י"א הוי משום שבא לפסוק הלכה ואי מרן ז"ל ברור לו לדינא מה יש ריוח שיכתוב במקום שבא לפסוק הלכה בשם י"א. ועוד שהרי שנה עליו הכתוב שאחרי שכתב הכנה"ג אבל בספר הקצר שבא לפסוק הלכה כתבו בשם י"א מפני הספק הוסיף עוד לומר הנה שהרב ז"ל מסתפק בדבר ואי הוי מסתפק בדבר בכונת הרמב"ם כבר כתב מה שיש בו די וא"צ להוסיף עוד מה שכבר השמיענו בדברות הראשונות. ועוד שהרי מרן ז"ל כתב הסתם כלשון הרמב"ם וא"כ לדקי"ל דהלכה כסתם שכ"ד מרן ז"ל ולשיטת הכנה"ג שדעת הרמב"ם מסופקת למרן הב"י א"כ מרן שכתב ככתבו וכלשונו בודאי איהו גופיה קסתים לן דהדבר מסופק וכמ"ש כת"ר עמ"ש מרן בהיה הבנין של אחד והאילנות של אחד וגו' אלא כל זמן שירצה וגו' דמשמעותו כלשון הרמב"ם דמשמע מניה דאם יש לו זמן לעמוד שם נחשב כשותף אף כי אינו תדירי וכמ"ש הסמ"ע בדברי מרן שכן משמע לשון הרמב"ם אף כי יש לעמוד בזה (אה"ב הרה"ג מהרנ"ט ז"ל לא כתב לשון זה כמו שיראה הרואה ונראה דאין כונתו שהרב כתב כלשון הזה ממש אלא דממ"ש מהרנ"ט ז"ל על דברי מרן ז"ל כי אם לזמן ידוע משמע"ל דהרב כתב כן על פי דברי הסמ"ע שפי' כן בכונת מרן ז"ל וכתב שכן הוא לשון הרמב"ם ושהב"י כתב שכן דעת הרמב"ם ועל זה סמך לפרש גם דברי מרן כן בהחלט) ועוד שבסוף דברי הכנה"ג כתב דלוי הלוקח יכול לומר קי"ל כמ"ד דהמצרן אין כח ביד השותף לסלקו והיינו לוי דעליו קאי בשאלתו ואי איתא דמרן ברירה ליה איך יכו"ל קי"ל הלא הכנה"ג עצמו בב"ח בתשובה סי' כ"ח כ"ט כתב בענין הטוען שהשטר מזוייף וגו' דכבר הורה זקן רבן של ישראל הרב ב"י בסי' הנז' וגו' וכ"פ בס' הקצר ומאחר שהרב ז"ל פסק כן אנו שקבלנו עלינו לדון ע"פ הרב ז"ל ראוי ללכת אחריו אף להוציא וכמ"ש הראנ"ח בסימן ק"ט עש"ב ומשם ג"כ באר'ה דאף דנימא כהבנת כת"ר הי"ו דמ"ש לוי וגו' הכל מדברי הראנ"ח מה שלענ"ד אינו כן מ"מ הרי הראנ"ח עצמו הוא הרב הסובר דאין לומר קי"ל נגדו. ועוד שהרי מצינו להכנה"ג ז"ל בבעי חיי סי' ר"א שכתב דיכול המוחזק לומר קי"ל כהסוברים דכל היכא דליכא דינא דמצרא ליכא דינא דאחי ושותפי ובמכר כל נכסיו ליכא דדב"מ ואי תימא דדעת מרן מבוררת דשותף מסלק הלא כתב הכנה"ג עצמו בהגהב"י אות ד' דאינו מודה בזה דלהרא"ש ז"ל דסובר דשותף מסלק לא העור דין זה דמכר וגו' רק במצרן ע"ש (אה"ב העיר ע"ז ידי"ן מהרמ"מ הי"ו למה לא הביא זה רק מדברי הכנה"ג ולא מדבריו בב"ח בתשובה הנז' בעצמה שכתב כן ע"ש וצידד לומר משום דבב"ח כתב זה רק בלשון אפשר אולם לשונו בהכנה"ג נראה דברירה ליה כן ולפי"ז צ"ל שגם דבריו בב"ח דנקט אפשר ג"כ ברירה ליה רק שכן דרך הפוסקים וכמ"ש בעה"כ ע"ע) ולשני ראיות אלה האחרונות מקום לדחות דאולי בעיר קושטא שהתשובות דסי' ר' ור"א שייכי להם נוהגים לומר קי"ל גם נגד דעת מרן וההיא דסי' כ"ח כ"ט אי"נ לומר קי"ל נגד מרן וקצת דיוק לשונו אנו שקבלנו וגו' ע"ש:** דזה אינו מתרי טעמי חדא דכיון דלא פסיק"ל מלתא אם חולק הרמב"ם עם הרא"ש או אינו חולק דאפשר דחולק מדנקט אחר ולא נקט מצרן ואפשר דאינו חולק ואחר דנקט לאו דוקא דמצרן לגבי אחים ושותפים אחר קרי ליה להמצרן וכמ"ש הכהה"ג ז"ל שם א"כ לפ"ז פשוט