שואל ונשאל חלק א שכה

כיון דכבר גילה לנו דעתו מרן וכדכתבינן לעיל **(ג) לפי ענ"ד מן הפלא לומר דה' משאת משה ז"ל לא ראה דברי מרן בסעיף נ"א. וכן ראיתי לה' דבר משה ח"מ סי' ע"ד שכתב וכן מוכח מלשון מרן בש"ע דסובר דשותף אינו מסלק למצרן דהביא בתחלת הס' ס' הרמב"ם בסתם ואח"כ כתב דברי הרא"ש בלשון י"א כנראה דחולק הרא"ש על הרמב"ם ז"ל ופסק הוא ז"ל כותיה כדקי"ל בכ"מ ששנה מרן ז"ל סתם ואח"כ בשם י"א דהלכה כסתם כנודע וכן הבין הסמ"ע אלא דמה שתמה דמנ"ל הא דלא נמצא מחלוקת בזה לאחר המחילה דברי הרמב"ם ז"ל כך מוכיחין ע"ש. וא"כ איך נאמר דשני המאורות האלה לא ראו דבריו בס' נ"א וכ"ש אם יהיה כונת הכנה"ג כמו שהוכחתי דרחוק מהמציאות דשלשתם נעלם מהם הא דס' נ"א וצ"ל דסברי מרנן לחלק בדבר. ולולי דמסתפינא אמינא בזה דבר חדש והוא דנדון דס' נ"א דאי אפשר לקרקע ולבנין ליחלק עדיף יותר ויותר מהשותף והדין נותן דאין לך טוב וישר גדול מזה משא"כ בשותף בקרקע דאפשר ליחלק ואפי' לקרקע קטן שאין לו דין חלוקה לכאורא יראה דזה עדיף דמ"מ התם שאני דאפשר ליחלק רק שאין לו דין חלוקה. או י"ל ע"פ מ"ש הרב י"מ ז"ל בכללי הש"ע אות ג' בשם הכנה"ג אה"ע סי' קי"ט הגה"ט אות מ"ח דאף בב' פסקי דינין דסתרי זה לזה בש"ע אמרי' דבמקום אחד סתם כדעת הרמב"ם לבני א"י ומערב דגרירי אבתריה ומה שפסק במקום אחר כדעת החולקים על הרמב"ם הוא לשאר מקומות שלא קיבלו עליהם לדון כדברי הרמב"ם ובלא"ה אפי' נאמר דראיה אלימתא היא מסי' נ"א מ"מ כיון דהרבנים הנז' לא כ"כ ראוי לתלות הדבר בחסרון ידיעתנו ולומר קי"ל כמותם דאלת"ה ביטלת כל דיני הקי"ל שהרי ע"פ הרוב הפוסק מביא דברי חבירו ודוחה אותם וא"כ הכא נמי לימא כיון דדחה אותם בראיות מכריעות לא נאמר קי"ל נגדו ומאי נ"מ אם דחה אותם מסוגית הגמ' או שאר פוסקים או דחה אותם מגוף דבריו במקום אחר הלא על הכל נשיב תשובה אחת והיא חסרון ידיעתנו בכונת אותו פוסק ועי' לה' קנין פירות מערכת ק' תשל"ה אות ט"ו ואות מ"ד ד"ה עוד מצאתי ואות ס"ג ע"ש:** איך שיהיה לענין דינא מה שנראה ברור לי ההדיוט דליכא בזה קי"ל מכל מה דכתבנו וע' לה' ערך השלחן ז"ל כן נראה לי לפום ריהטא רק אין דבר זולת דשו"ט לכל אשר באהלו ברב עז ושלום וכ"ז כתבתי לפום ריהטא אם מעכ"ת מסכים עמי לדינא. וכ"ש שאנו גרירי בתר דעת הסמ"ע ז"ל בהבנת מרן ז"ל והסמ"ע הוא אדרבא קאי לאתמוהי על מרן למה כתב הדבר בשם י"א דמבואר הדבר הוא שאין ספק כלל וליכא מי שחולק ואפי' הש"ך לא חלק עליו בעיקר הדין אלא על הלשון של מרן שכתב בשם י"א כיון דאיכא חולק וא"כ אין לנו אלא הסמ"ע בדעת מרן וליכא בזה קי"ל כיון דאנן בתריה גרירי **(ד) מאי דפשיט"ל למר מבעיא לי אם מצד הסברה דאיך נוכל להוציא מיד המוחזק מכח זה שהרי אפי' על קבלת הוראת מרן דאין לומר קי"ל נגדו לא נעלם כי רבו הדעות בזה וזה אומר בכה וזה אומר בכה ואיך נוכל לחדש דבר על דבר לומר דג"כ קבלנו הוראת הסמ"ע בדעת מרן. ובעמדי בזה ראיתי לה' קנין פירות ז"ל מערכת קו"ף תשצ"ה אות נ"ו בשם ה' גבעת שאול דף ק"י שכתב דאם אותו פוסק רגיל הרבה בדברי אותו פוסק אין לומר קי"ל נגדו בהבנת פי הרה"ג החה"ש הדה"מ כמה"ר ר' סאסי הכהן יצ"ו על דנא פתגם ואמר דבתונס תפסי כהסמ"ע בהבנת מרן ז"ל ולא אמרי קי"ל נגדו. ובדברי ה' משכנות הרועים במקום אחד נראה כן ובמקום אחר נראה היפך ע"ע ואיהו סובר אי איכא סניף אחר סומך ע"ז אבל בלא זה לא דאיכא בהא פלוגתא עכתד"ק הי"ו. וגם הרה"ג החה"ש הדה"מ כמה"ר ר' משה זקן מאג'וז יצ"ו שלח אלי במכתב לאמר הנה ה' משכנות הרועים ז"ל מע' שי'ן דף שע"ט כתב ואנן בדידן לא דיינינן בדיני הקי"ל אלא דכל מילתא דלא ברירה בדברי הש"ע אזלי' בתר רוב דעות והיכא דפלוגתיהו בהבנת דעת מרן הש"ע ז"ל נקטי' כהבנת הסמ"ע ע"ש ובמקום אחר כתב בענין זה גופיה בהפך וה'ן נסתר מחמתו בעיקר כלל זה ממ"א ואכמ"ל עכת"ד

ובלא"ה אף דיהיבנא לך כל דילך ונימא דכלל זה גמור הוא דאין לומר קי"ל נגד הבנת הסמ"ע בדברי מרן מ"מ אין שום הכרע בדעת הסמ"ע בהבנת מרן שהרי הוא ז"ל קמתמה על מרן שסובר דדבר זה בפלוגתא וכמו שכן הביא הכרח לזה העה"ש א"כ בהבנת דעת מרן לא גילה שום דבר ואה"ן כל לגבי דידיה דבר זה אינו בפלוגתא ודין גמור הוא אבל דעת מרן לא נתבארה ואדרבא מצאנו ראינו לה' דבר משה שזכרתי לעיל שכתב ממש להפך דהסמ"ע מבין בדעת מרן דה' כסתם וכנז"ל וא"כ נהפוך הוא דהמוחזק הוא זוכה כהילכתא דקי"ל דהעיקר הוא הבנת הסמ"ע בדעת מרן. אלא דק"ל על ה' דב"מ ז"ל מנ"ל הא דהסמ"ע סובר כן. ונראה לומר דקשיתיה קושית העה"ש ז"ל נימא דכתב בשם י"א אף דקי"ל הכי ואין חולק כמ"ש הסמ"ע גופיה וכמ"ש העה"ש בשמו ומזה ס"ל לה' דבר משה דכל זה דוקא היכא דאין מוקדם לפניו לשון שסובל הפלוגתא כגון שבתחילת הענין כתב י"א וכיוצא אבל כגון נ"ד שיש לפרש דאחר דוקא אין דרך לומר בלשון וי"א על זה אלא אם הי"א חולקים ולכן קמתמא הסמ"ע דלא מצא חולקים דשפיר י"ל דעת הרמב"ם דאחר לאו דוקא ומצרן לגבי שותף אחר קרי ליה. או י"ל ע"ד הנז' דאף שאין משמעות בלשון הראשון דבא לאפוקי מהי"א מ"מ הא מיהא נראה לו להסמ"ע דדעת מרן הוא דהפוסקים אשר העתיק מהם הדין הראשון מדלא השמיעונו האי חידושא ע"כ לא סבירה להו כס' י"א כיון שהוא ז"ל בלשון הראשון לא השמיענו דין זה ולא כתבו רק בלישנא בתרא. ואיך שיהיה מ"מ הא מיהא מוכח דהסמ"ע ס"ל דמרן ס"ל כסתם אם מצד דלא השמיענו דין זה בלישנא קמא ומשמע דלא ס"ל או דמשמעות "אחרי,, דוקא כיון דיש לפרש כן ונכתב הלשון בי"א וכנז"ל. וגם ה' עה"ש נ"ל מדהביא ההכרח דמרן בפלוגתא מתני לה מאחר דהדבר נזכר בפוסקים א"כ צ"ל דסובר דדעת מרן כסתם אלא דאינו מוכרע די"ל דסובר דבפלוגתא מיתניא ולא נזכר כלל סתם אלא דההכרח הוא מדנקטיה בלשון י"א ועפי"ז ילד"ח גם הוכחת ה' דבר משה. ומ"מ לא מפני שילד"ח דבריו נוכל לחלוק על הוראתו. ועכ"פ לא מצאתי ידי ורגלי להכריח דהסמ"ע סובר דדעת מרן כי"א דלכל הפירושים או אין הכרח לזה ולזה או דאדרבא ס"ל היפך הי"א:** ומ"ש בבעי חיי שם משם מהר"א בן חיים דהלוקח הוא מוחזק ויכול לומר קי"ל יע"ש והם אינן הולכין אחר הוראת מרן ויש להם קי"ל לא כן אנן וכל זה ברור ודו"ק ושלום רב מאת אדון השלם ברוב עז ושלם ע"ה נסים טוביאנה יצ"ו

מקום החותם דבריו וחשבתי דזהו הטעם דסבר לה מר שלא נאמר קי"ל נגד הסמ"ע בהבנת דברי מרן ז"ל. אלא דא"כ גם נגד הש"ך לא נוכל לומר קי"ל ובעיקר האי כללא שאלתי את**