שואל ונשאל חלק א שיז

הוציאו מפיהם לשון שאלה לשאול זה מזה כנדון מרן סי' ש"ה וכמבואר בתשובת הרא"ש ג"כ ע"ש אין נראה לחלק דהמקור בגמ' בבא מציעא דף פ"א שלמד ממנו הרא"ש דין זה מורה ובא דאין קפידא באמירת לשון השאילני ע"ש ולכן הנלע"ד דיפה הורה הכו"ח ביום י"ט שבט תרצ"ה ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן כ'

שאלה מצרן או אח ושותף אם יכול לתת זכותו לאיש אחר רחוק או קרוב כגון לבנו ואשתו או לא

תשובה כל עיקר דין מצרנות הוא משום ועשית הישר והטוב כדאיתא במציעא דף ק"ח והיינו כדי שלא יהיו קרקעות המצרן חלוקים כמ"ש רש"י שם והרמב"ם בפי"ב מה' שכנים ה"ה ע"ש וא"כ נראה פשוט דאם בא ליתנו לזולתו במתנה או במכר הלוקח קודם שמן הדין הוא ראוי רק ללוקח ולא למצרן. וכן ראיתי מבואר בשלטי הגבורים משם גאון והרא"ש וז"ל שאם היו המצרנים רבים ומכר אחד מהם זכותו ללוקח אפי' בקנין יכולים האחרים לסלקו ולא אמרינן שהלוקח במקום המצרן ויהיה כאחד מן המצרנים שקדם וקנה שזכה בו ע"ש גם דברי מרן ז"ל בש"ע סי' קע"ה סכ"ב לע"ד בהכי ממש מיירי וכמו שפירש הב"ח בכונת הרמ"ה שהזכיר הטור ע"ש אך מה שפירשו הסמ"ע והש"ך ז"ל דברי הרמ"ה לענין ההרשאה הוא קשה לע"ד אם מצד הלשון אם מצד הרעיון אם מצד הדין. מצד הלשון דאי מיירי בבא להרשות היל"ל כן להדיא ואם מצד הרעיון דא"כ הי"ל להרמ"ה או להטור או למרן הב"י להראות מקור או סברא לזה ולא לעבור ע"ז בשתיקה מה שהוא דין מחודש וצריך סמיכות ויסודות ואם מצד הדין דאי"ן לע"ד כל סברא לומר שלא תועיל ההרשאה ומ"ש בזה הש"ך לע"ד אין זה רק אם נבוא לישב בעד הרמ"ה אך אם הרמ"ה לא כיוון לזה לא היינו דנין כן מדעתינו ועכ"פ לדינא נראה דגם הסמ"ע והש"ך מודים דאין המצרן יכול לתת זכותו לזולת שהרי הם עצמם לא דחו מלבאר זה בכוונת הרמ"ה רק מצד הלשון ולא מצד דבלא"ה גוף הדין אינו מוסבר ומוסכם להם. וכן מתבאר מדברי הט"ז דנראה דפשיט"ל דאין המצרן יכול למכור זכותו וכן מדברי הלבוש ולשונו נראה שמבין בדברי הרמ"ה כדכתיבנא וכ"ן שהבין הט"ז וה' באה"ג ע"ש וא"כ הדבר ברור דהכי נקיטנן וה"ה נמי לבא למכור לבנו או לאשתו זכותו דאינו יכול כיון שאין זה הזכות רק למצרן לבדו להוסיף על שדהו וכיוצא וכן יש ללמוד בק"ו מהמוכר לבנו דהניח זה הש"ך ז"ל ס"ק ל' בצ"ע והגם דנימא דאין מצרן מוציאו מ"מ נ"ד אינו בעל קרקע ונראה דאין לו כל זכות. הכו"ח ביום י"ד אב יה"ל התרפ"א ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: סימן כ"א

שאלה אחים שירשו חצר מאביהם ומצדה האחד יש חצר הזולת ויש ביניהם כותל של שניהם והוא המחלק ביניהם וקדם הזולת וקנה חלק האח האחד ובא אחיו כששמע לזכות בחלק אחיו מדינא דבר מצרא שהוא אח ושותף אם יכול לסלק את שכנו הלוקח או לא

תשובה מוהר"ץ צרפתי ז"ל בתשובה שבסו"ס זרע יצחק (הנדפס בסוף בני יוסף) הוכיח דע"י כותל השותפות נהיה בעל החצר השנית שותף כדאיתא בע"ז פ' כל הצלמים מי שהיה כותלו וגו' ואם נפל עציו ואבניו מטמאין כשרץ אפי' חלקו של ישראל וטעמא משום דאין ברירה ועדיף נ"ד מארעא דחד וכותל דחד שכתב מרן סי' קע"ה סנ"א ע"ש והסכים עמו ה' מהרח"א ע"ש וא"כ הו"ל תרי שותפי שקדם האחד וקנה דאין השותף הזה יכול לסלק השותף השני והגם דיש לאח זה שייכות בשותפות יותר ויותר לא איכפת וכמו שכתב מרן סי' קע"ה סי"א דאם קדם המצרן אף דאין לו רק חלק קטן מאד זכה בה ומינה נמי לתרי שותפי דהרי ב'