שואל ונשאל חלק א שיד

מצרנים ומינה נמי דלא הוו שותפים והגם דמסתברא לקיים דברי מהרצ"ץ ומהרח"א ולדחות דברי הפ"ז מ"מ כיון דאיכא כמה ריעותות אי"נ לע"ד להוציא מידי הממשכן אם כבר קנה אם לא בראיה ברורה ומכרעת

ועוד דמדברי ה' בית יהודה ז"ל בדיני המצרנות שכתב דאם לא היה דר בה שותף מסלקו משמע דאם כבר דר בה גם שותף אינו מסלקו דממשכן דינו כשותף וע' לה' פע"ז נר"ו סנ"ז שכתב דדבריו דינא ושכ"כ ה' גור אריה וכן משמע מה' משה"ר מע' מ'ם אות קע"ח ע"ש אלא דלכאורה ה' בית יהודה מצד המנהג הוא דאתי עלה ע"ש. ומ"מ מתבאר מדברי ה' בית יהודה שם ד"ה נוהגים במשכונה בסופו] דבכותל בנין אינו חשוב אלא בן המצר ובקדם וקנה אין בר המצר מסלקו ע"ש ומשמע דלא ס"ל כהוראת מהר"ץ צרפתי ומהרח"א וא"כ המוחזק שהוא לוקח יכו"ל קי"ל ומדבריו שם נראה דלא כה' פעמוני זהב הנז' דלא משכח מצרן שהוא שותף דהא משכחת לה בכי האי גוונא גם מדברי ה' בית יהודה ס' א' במנהגים בענין המצרנות מתבאר דלא ס"ל דחשיבי שותפים ע"י הכותל. וכ"ן מדברי ה' משה"ר בזה מע' מ' אות קנ"א ומדברי ה' חוט המשולש ח"א שזכר ה' שם ע"ש הכו"ח ביום ד' אלול התרפ"ז ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן י"ז

שאלה מי שכתב לחבירו כ"י וזה נסחו אני החו"ל מודה על עצמי וחתימתי תעיד עלי כב' עדים כשרים באנהו חייבתי עצמי חיוב גמור באש יסכן מעאיה פב"פ פ'י צ'ארי אלדי בעיר פ' כל ימי חייו ולם נקצ'ר. נכ'רג'ו בשום טענה ובשום אופן שבעולם וג"כ עילתו תכון תשקא לנא שקא הצ'אר דהיינו תרחי ותטייב ותג,סל ותכ'ייט חואיג'נה וחייבתי עצמי בחיו"ג כנז' באש תסכן פ'י צ'ארי הנז' ולם ננזזם נטלעהא כנז' ותכון הקצ'רני האנא ועילתי ואידה יכ'ץ חאג'ה מן האד לחואיג' הנז' ננזם נכ'רג'הא [כי חייבתי עצמי חיו"ג לדור עמי פב"פ בחצירי שבעיר פ' כל ימי חייו ולא אוכל להוציאו בשו"ט ובשו"א שבעולם וג"כ אשתו תשרת אותנו שירות החצר דהיינו תטחן ותבשל ותרחץ ותתפור בגדינו וחייבתי עצמי בחיו"ג כנז' לדור בביתנו הנז' ולא אוכל להוציאה כנז' ותכבדני אני ואשתי ואם יחסר דבר מאלה הדברים אוכל להוציאה] והחיוב הנז' חיו"ג בקש"ם בדל"ב וכל אופן המועיל וחזי לפו"ד וכתיקונם ז"ל והיה זה יום ט"ו אדר התרפ"א והכל שריר ובריר וקיים ועתה המתחייב בדירה הנז' והחותם בכתב יד הנז' חל"ש ויורשיו לא רצו שישארו האיש והאשה עמהם בחצר הנז' הדין עם מי

תשובה לכאורא לא זכו האיש והאשה הנז' כלל מצד כתב יד זה דהקנין הוי על הדירה והוי דבר שאין בו ממש וכמ"ש מרן ז"ל ח"מ סי' רי"ב דהמקנה דירת בית זה לחבירו לא קנה והגם דמור"ם שם כתב דאם כתוב שראובן נתן לדור בביתו וקנו ממנו יש לפ' שקנו ממנו באופן המועיל וגו' ע"ש הנה האחרונים ז"ל ומכללם ה' בית יהודה ז"ל ח"מ סי' [יו"ד] וה' משד"ר, וה' עה"ש אולי סי' קצ"ה סק"ד] כלהו ס"ל דמרן ז"ל לא ס"ל דברי מור"ם הנז' וכ"ש די"ל דנ"ד ל"ד לדמור"ם ואכמ"ל בזה

אך נראה דכיון דכתוב לשון חיוב מהני גם בדבר שאין בו ממש וכמ"ש ה' שלחנו של אברהם ז"ל סי' רי"ב ע"ש והגם דה' ויקר"א ז"ל סי' ט"ל לא ס"ל כן נלע"ד דדברי השש"א עיקר אם שנראים דבריו חזקים וברורים אם דהשש"א ודעמיה הם מחו"ר עוב"י תונס יע"א ובתרייהו גרירין אם שהשש"א מוכח דהוא ובית דינו ס"ל כן וכ"ש אם היה עמהם הגאון מהר"י בסיס זלה"ה וה' ויקר"א הוא יחיד. ואי משום דהמתחייב מת הלא היורשים הבאים אין יורשים רק מה שיש למורישם ולא מה שזכה בו הזולת ממורישם בחייו ודומה זה למכר או נתן או השכיר בחייו וזה פשוט: