שואל ונשאל חלק א שיג

גם מצד דכתב מור"ם שם וי"א דאפי' קדם המצרן וקנאה יוכל המלוה לסלקו וכן נ"ל לדון ולהורות ע"ש אין לזכות הממשכן דאנן בתר מרן ז"ל גרירין ומוציאים עפ"ד מרן ז"ל וכ"ש שיש להניח הקרקע בחזקת הקונה אותה עפ"ד מרן ז"ל והגם דכתב המשה"ר ז"ל דף נ"ה דהיכא דכותב מור"ם וכן עיקר עבדינן כדעת מור"ם ע"ש ודומה לזה כתב במע' הפ' אות ס"ז דף קע"א ע"א ומע' ח' אות ז"ך דקכ"ב ומע' ש' אות ע"ו דשל"ז ע"ש ונגרר אח"ז מהרי"ך ז"ל בדברי יעקב מע' ו' אות א' ע"ש מ"מ כבר כתבתי שם בהגהתי ובתשובה דאין כלל זה מוסכם וחו"ר עוב"י תונס פלגן בזה וא"כ הדרינן לכללין דבתריה דמרן גרירין כדין כל ספק ופלוגתא במנהג ובתקנה כיע"ש וכ"כ ה' שדי חמד ז"ל כללי הפוסקים בכללי הרמ"ה אות י"ד דכשכותב מור"ם וכן נ"ל להורות עדיף לשון זה מכולהו לישני ע"ש ועם כל זה הורה גבר גאון עזנו מהר"י בסיס ז"ל ובית דינו בתשו' אחרונה שבס"ס זרעו של יצחק צדיקא ז"ל דנקיטנן כדעת מרן ז"ל ע"ש. גם ה' מוהרמ"ז ז"ל בהגהותיו אשר קרא בשם אמר משה כתב דצריך עיון גדול לסמוך על כלל זה שזכר מהרי"ך ז"ל ע"ש. וכ"נ מדברי ה' פעמוני זהב נר"ו סי' קע"ה על דברי מרן ז"ל ס"ה אחד מן האחים וגו' וי"א וגו' דלולא שיש בידם תקנה מהראשונים היו פוסקים כמרן ז"ל דאין המלוה מוציא גם מיד האחר שאינו מצרן וכדקי"ל בעלמא דאנן בתר מרן גרירין ומשמע מזה דלא שאני לן כלל בין שאומר מור"ם וכן ראוי לדון ולהורות וכיוצא וה"ן מסתברא לע"ד ולעיקר דכל עיקר קבצתנו דברי מרן היינו משום דקרוב למאתים רבנים הסכימו לכלל זה ללכת אחרי רוב עמודי ההוראה וא"כ מאי נ"מ כשכותב מור"ם לשון זה או יותר ממנו וא"כ אין הממשכן מוציא מלוי שכבר קדם וקנה

אך אם קדם וקנה הממשכן יש פנים לומר דזכה בה וכמ"ש מרן ז"ל סנ"ז דאין המצרן יכול לסלקו אלא די"ל לעומת זה דכיון דיש כותל שותפות ביניהם שזה נותן עליו תקרתו וזה נותן עליו תקרתו הו"ל לוי הנז' שותף עמו וכמו שכתב מוהר"ץ צרפתי בתשובתו שבס"ס זרע יצחק ח"ב ע"ש שהסכים עמו ג"כ מהר"א אבולעפיא ז"ל ע"ש וא"כ י"ל דגם דמצרן אינו מוציא מהממשכן שותף מיהא מוציא וכמ"ש ה' עה"ש אות ל' וה' שש"א ז"ל דין נ"ז בדעת מרן ושכ"כ ה' בית יהודה במנהגים ע"ש. אמנם מדברי ה' פעמוני זהב נר"ו ע"ד מרן סי' קע"ה סנ"ז משם מוהר"ש יואל ז"ל נראה דס"ל דהרבנים שדנו דיד השותף ויד הממשכן שוים הוי זה מדינא ע"ש וא"כ צ"ל דלא ס"ל כה' ב"י והשש"א ז"ל וא"כ הממשכן שהוא מוחזק יכו"ל קי"ל. ועי"ל דע"כ לא כתב השש"א כנז' רק בשותף ממש אבל בשותף בכותל אינו מוציא מהממשכן והגם דה' מוהר"ץ צרפתי ומהרח"א דעתם דהוי כשותף י"ל דהיינו דוקא לגבי שאר העם אבל לגבי הממשכן שכבר קנה אין כחו יפה ועי"ל דבנ"ד כיון דלוי משותף בחצר עם אחיו ואפשר דכשיחלקו יבוא חלקו ממקום אחר לכן הו"ל ס' שותף ואינו יכול להוציא ועי"ל דכיון דבן שמעון הוא משותף עם אחיו ואם יחלקו אפשר שיבוא החלק של אחיו מצד כותל השותפות וחלקו הוא מצד האחר א"כ אין זה נקרא אלא ס' שותף ואינו מוציא וכ"ש דבכה"ג הו"ל ס"ס. והגם דמסתברא לי טפי דכל דעדין לא חלקו נקרא משותף ממש וכן יש ללמוד מדברי מרן ז"ל סי' וא"כ אין כאן ס' כלל לא מצד זה ולא מצד זה מ"מ כיון דהא גופה דע"י הכותל יהיה שותף נראית לפו"ר סברא מחודשת דא"כ כל המצרנים הוו שותפים אם הם משותפים בבתים וחצרות לכן הבו דלא להוסיף עלה ועוד דטעמו של מהר"ץ צרפתי הנז' משום דאין ברירה וא"כ כי קדם הממשכן וקנה אדרבא יאמר לחבירו זה דאין ברירה ושמא אינך שותף כלל. ועוד דמדברי ה' פעמוני זהב נר"ו סי' קע"א ס"ה אחד מן האחים וגו' דלא מצא מצרן שאינו שותף וגו' נראה דכיון דיש חומה לחצר זה ולחצר זה הגם דמשותפים בכותל גם מצרנים לא חשיבי וכ"ש דלא הוו שותפים ע"י זה דאלת"ה הא אפשר למצוא מצרן בלתי שותף כגון שאותו כותל בנוי משל שמעון ורק סמוכים בקרקעותיהם אלא ודאי דס"ל דע"י הפסק הכותל לא חשיבי