שואל ונשאל חלק א שיא

נתפרע ולכן הוא ביד הבעלים הראשונים והם חזרו ומכרוהו להיתומים ע"י האפוטרופא הנז' או ע"י הב"ד שהיו אז והם אפוטרופא דיתמי וכיוצא בזה ועם כי האומד אינו כן הלא כבר כתב מרן ז"ל בח"מ סי' ט"ו ס"ה דמשרבו וגו' הסכימו שאין מוציאין מהיתומים אלא בראיה ברורה לא בדעת הדיין ולא באומדן הדעת או הטוען. ועכ"פ להיות כי לע"ד האמת כמו ששיערתי פישרתי ביניהם וכמ"ש מרן שם דנושא ונותן וגו' או יעשו פשרה וגו' ע"ש ופישרתי ביניהם שיחלוקו ביניהם היורשים של שמעון מצד משכונה א' וב' ומצד הבנין שאמרו שבנו בה ומצד טענה זו דמצאנו ירשנו. והיורשים של ראובן מצד דהדברים מוכיחין כי היא של מורישם ולא נמכרו וקבלו שניהם ונתנו יורשי שמעון ליורשי ראובן מחצית מחירה ונשארה בידם וכתבו וחתמו ביניהם לקיים את האמור בקש"ם. וכתבתי זה לזכרון ובעה"ו אשובה אראה. נאם הכו"ח ביום כ"ו תמוז יה"ל התרפ"ד ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן י"ד

שאלה ראשון בשני בתרי בעל כאשתו אם חשיב קורבא לדינא ולעדות. כגון ראובן שלקח אשה ושמעון לקח בת אחותה דאשת שמעון היא שני ואשת ראובן היא ראשון ואי אמרינן הוי ראובן כאשתו ושמעון נמי כאשתו הו"ל ראשון בשני

תשובה אפילו לעדות סתם מרן ז"ל בסי' ל"ג ס"ד כהרי"ף והרמב"ם דפסולים וכ"ש לדיינים שכתב ה' באה"ט ז"ל ס"ק ד' דלהש"ך בדיינים אסור ולכתחילה אפי' בשני בשני בתרי בעל וכ"ש בראשון ושני ותרי בעל וכן בדין שהרי כללא הוא דאזלינן בתר רוב עמודי ההוראה וגם דמור"ם הכריע כיש אומרים וסיים וכן נ"ל להורות נלע"ד דאינהו בדידהו ואנן בדידן ואי משום דכתב וכן נ"ל להורות וכתב ה' דברי יעקב מע' ו' אות א' בשם המשה"ר דבכה"ג הכי נקטינן כבר כתבתי בזולת זה דאין כלל זה מוסכם והעיקר לע"ד דאין לחלק בכך ועמש"ש בהגה. וכ"ש בדיינים די"ל דגם מור"ם ז"ל מודה וכמ"ש בשם הבאה"ט ז"ל. ומ"ש מרן באה"ע סי' קס"ט בסדר חליצה אות ג' ושלא יהיו קרובים וגו' או אשה ובת אחותה יש להקפיד מפני מראית העין אינו ר"ל דמדינא גם בכה"ג מותר אלא דלשון זה הוא לשון תרומת הדשן סי' רכ"ו ולהחה"ד יראה דס"ל כמור"ם דיש להתיר בראשון בשני בתרי בעל כאשתו ולכן כתב כנז' ושו"ר שכעין זה כתב מרן ז"ל בפירוש ס' חליצה אות ז' וז"ל כ"כ בתה"ד סי' רכ"ו ורבותא זו היא לדעת הרא"ש דסבר דלא אמרינן תרי בעל כאשתו אבל להרי"ף דסבר אמרינן תרי בעל כאשתו מדינא נמי פסולים ע"ש ומזה מבואר דמרן שכתב בסדר החליצה כנז' אינו מדידיה אלא מהתה"ד וא"כ א"ש מה שביארתי בכונתו

ומן האמור נראה דלמרן ז"ל לא שאני ליה בין עדות לדיינות דאי איתא דמחמרינן בדיינות טפי א"כ גם להרא"ש נמי תקשי למה כתב רק מפני מראית העין והלא מדינא נמי אסור לכתחילה וכמ"ש הבאה"ט בשם הש"ך ואפשר דכיון דבדיעבד מיהא כשר ורק לכתחילה הוא דאסור שפיר י"ל מפני מראית העין אלא דיש לחפש בטעמו של הש"ך אי אתי עלה מדינא מיהא לכתחילה או רק משום מראית העין ושו"ר למור"ם בד"מ סי' קס"ט שכתב ע"ד התה"ד שהביא מרן הב"י וז"ל דהא איתא במרדכי דלכתחילה לא יחתמו על השטר משום מראית העין וכ"ש לענין דין ע"ש וא"כ אפשר ליישב גם דברי הש"ך על דרך הנז' וכאמור. הכו"ח ביום ו' חשון התרפ"ז ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ט"ו

שאלה בטענת שמא דאין משביעין ע"ז לא ש"ד ולא היסת אלא מחרימין ח"ס על מי שיש בידו ממון חבירו ואינו נותנו לו כמתבאר מדברי מרן סי' ע"ה בכמה מקומות אם