שואל ונשאל חלק א שי

וראיתי למרן ז"ל בח"מ סי' ל"ד סי"ד שכתב המוכסים סתמם פסולים וגו' אבל גבאי מנת המלך סתמם כשרים וגו' ומבואר שם בבאה"ט בשם הסמ"ע דגבאי מנת המלך היינו שגובה מקרקפתא דגברא והשדות והבתים בשוה דבר ידוע ובקושי יכול ליטול יותר מקצבתו להכי סתמא כשר. אמנם כ"ז הוא לדינא. אמנם לא יבצר כי בעל דבר וקרוביו לא ירגישו ולא ישימו לב ע"ז ויהיה להם מחלוקות ורדיפות עם הנשיא הנז'. כי לא רבים יחכמו ולא רבים ירדפו צדק ואמת ולהיותם נוגעים בדבר יצאו לריב ולכן הנכון והישר כי יסכימו כל ראשי הק"ק תי"ו ויכתבו ויחתמו ויתנו ביד הנשיא הנז' בפרטות לעשות כנז'. וכן להיות כי מחקי הממשלה לפי הנשמע הוא כי רשימת מי שראוי לזה תהיה עפ"י דעת עיני העדה בלוית הנשיא לכן כה יעשה להיות זה עפ"י דעת העדה ועפ"י הסכמה מפורטת וכנז' ובזה לדעתי נכון לבבו יהיה בטוח שאין בזה שום חשש לא מדינא ולא מדרכי שלום כי בזה אין מקום לשום תלונה ותרעומת [אלא דצריכים לשים לב שלא ירשמו ח"ו מי שאינו חייב על פי החוק בדיוק ורק מצד השערתם בלי חקירה ודרישה וכן אם באמת ע"פ החוק הוא פטור מאיזה סיבה ד"מ מצד עניותו או שהוא בעל מום בודאי כן יעשו] זהו הנלע"ד הכו"ח ביום כ"ב אלול התרפ"ו ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן י"ג

שאלה יורשי ראובן שהיו במד"ה זה כמה וכמה שנים הם ומורישם ובאו והביאו בידם ב' שטרות אחד משנת התרמ"ט שמורישם משכן חצרו לשמעון ושטר אחד משנת התרנ"ו שמורישם משכן חצרו ללוי אחי שמעון הנז' בעד ההוצאות שהוציא על חצרו וניכרים הדברים מהענין ומהכתיבה שנמצאת בעט עופרת אחרי שטר המשכונה שבשם לוי שגם משכונת לוי שייכת ליתומי שמעון ועתה יורשי ראובן באו למכור חצרם הנז' ויורשי שמעון אומרים מצאנו ירשנו הדין עם מי

תשובה הגם דנראים הדברים והדעת נוטה כי החצר היא עדין של ראובן ויורשיו ולא נשארו בה יורשי שמעון עד עתה רק מצד המשכונות הנז' וקי"ל דכל דירדו לה בתורת משכונה לא מהניא חזקה כמ"ש מרן בח"מ סי' ק"ן ס"א ונ"ד הרי יש שני שטרות וכאמור מ"מ כיון דהשטרות יצאו מידי יורשי הממשכן בעל הקרקע הראשון דהיינו ראובן י"ל דכבר היתה ממושכנת ואח"כ פרע להם חובם ולקח שטרותיו ואחר זה מכרה ליורשי שמעון או ללוי דודם לשם יורשי שמעון דכנראה לוי היה אפוטרפא שלהם אז משתדל בעד בני אחיו וא"כ עתה שגם האפוטרפא הנז' דהיינו לוי נלב"ע וג"כ יורשי שמעון גדלו אין לברר את הדבר משום צד וטענת היורשים הנז' מצאנו ירשנו הויא טענה אלימתא כיון דאיכא ריעותא זו ששטר המשכונות אינו ביד יורשי שמעון רק ביד יורשי ראובן וכאמור וכה"ג כתב ה' בית יהודה ח"מ סי' כ"ו בנדונו דכיון דנמצא ברשות המוכר עצמו אין ביה ריעותא דיש לחוש שמא לא פרעו בדמי המכירה ותנאי היה מתחילה שאם לא פרעו בזמן פ' שיתבטל המכר ואף את"ל שהיו עדים על הפרעון שחזר ומכרה לו דכיון שהקרקע היא עומדת ביד היורשים ומוחזקת בידם כמה שנים אינם צריכים להראות שטר המכר שחזר ראובן ולקחה משמעון ואפילו טענה אינם צריכים דקי"ל הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה כמ"ש בש"ע סי' קמ"ו ס' יו"ד ע"ש. ומינה נמי לנ"ד דיש לומר דראובן זה אחר שפרע דמי המשכונה לשמעון חזר ומכרה לשמעון ומאותו שטר הכתוב בשם לוי ג"כ שנראה שכבר מת שמעון אין ראיה די"ל דמכרה ולא כתב לו שטר ולוי חשב להציל מיהא מה שאפשר לו להציל ונענה לו ראובן כפי מה שנשתוו ביניהם. אי נמי יש לומר דלא ידע לוי כלל שנמכרה לשמעון. אי נמי יש לומר דמה שכתוב מאחורי השטר בעט עופרת שהכסף הוא של היתומים אינו כלום כי אין ידוע מי שכתבו ואין בו שום חתימה. ועי"ל דאם נחזיק ללוי זה כמו אפוטרופא י"ל דגם שטר השני שעל ידו