שואל ונשאל חלק א שז

ולהגדילה ולהאדירה להוכיח במישור את העובר או העוברים. להודיע ברבים כי יש טועים בדבר פ' ובדבר פ' והוא אסור מדינא וגו' באופן שכל מה שאפשר להציל יציל ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו להעניש חס וחלילה וחס ושלום את מי שאין לו יכולת עבור זולתו שלא עצר בעדו ומנעו. ובכל זה הדבר תלוי במה שאפשר ובמה שאי אפשר ואין דנים אפשר משאי אפשר. ומ"מ אמרתי לראות דברי הפוסקים בזה ובדומה לזה עם כי לא ראיתי כעת תשובות מיוחדים לזה כי לא היה זה נהוג מלפנים מ"מ אלקט כפי קוצר דעתי וצור ישראל יצילינו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן

וראיתי למור"ם בד"מ יו"ד סי' של"ד ס"ז שכתב בשם הת"ה סי' רע"ז דאם נידוהו לאחד וגזר השר בקנס חמור על כל מי שיחזיקוהו בנידוי וילקה בכובד וחומר דאין צריכים להכניס עצמם בספק קנס ועונש ודוקא שנידוהו משום ממונא או בדברים שבין אדם לחבירו אבל אם נידוהו והחרימו בשביל שעבר עבירות בפרהסיא ב"ד מתחייבים להכניס עצמם בספק עונש כדי להחזיק דתינו וצריך לתת לב לפי הענין ע"ש ושם בשם תשו' מהרי"ו סי' קנ"ו דאין אנו מוחין בעוברי עבירה דאיכא למיחש לסכנה שיהיו עומדים על גופינו ועל מאודינו ופשוט דאינו חייב להוציא ממון ע"ז להוציא חבירו מן העבירה ע"ש ולכאורא דברי מהרי' סותרים למ"ש התה"ד דהרי להתה"ד אם לאפרושי מאיסורא הב"ד מחוייבים להכניס עצמם בספק עונש ואלו למהרי"ו אין חייבים והנ"ל בזה דהתה"ד מיירי באם כבר הכניסו עצמם בעונש העובר עבירה לנדותו וכמו שכן היה נהוג מני אז בימי הראשונים והמנודה הלך לשר העיר והשר רצה לבטל לגזירתם דאז אין הב"ד מבטלים גזירתם גם שנכנסים בספק עונש והטעם בזה דאם יתירו לו הרי הם כאלו אמרו לו לעשות מה שלבו חפץ אבל מהרי"ו בלכתחילה שרואים הב"ד באותו האיש שבאים להענישו ולמחות בו שהוא ימסור אותם למלכות או יעליל עליהם עלילת שוא וכדומה דבזה שלא עשו עדין כלום מהעונש וההפרשה אין חייבים למחות דלא מיבעיא אם יש חשש סכנת גוף אלא גם אם לא יש רק חשש ממון הרי אינו חייב להוציא ממון למנוע חבירו מן העבירה. או י"ל דלא כתב כן מהרי"ו רק במי שעובר שלא בפרהסיא אבל אם עובר בפרהסיא אזי הדין הוא כמ"ש התה"ד או י"ל דלא כתב התה"ד רק באם מצד הממשלה יש רשות להב"ד אלא שהשר ההוא עיות עליהם את הדין ורוצה לעשות רצונו ובזה אם יעמדו נגדו לפני מי שגדול ממנו אפשר שיעלה בידם אם לא היום למחר אבל אין שום חשש לעלילות ומסירות מצד החוטא אבל אם יש חשש מצד החוטא שיעליל וימסור בזה הוא דכתב מהרי"ו דאין חייבים. או י"ל דלא כתב מהרי"ו כן רק באם יש הרבה חוטאים ואם יתקשרו ויתאגדו יחד עפ"י הרוב כי יעלה בידם להזיק ח"ו אך אם החוטא הוא איש פרטיי יחיד מסתמא אין בו כל כך משום שכיח הזיקא ובזה הוא שכתב התה"ד ז"ל דמחוייבים הב"ד ] לעשות כפי הדין

ומ"מ נלע"ד דאין כ"ז אמור רק במקום שאין חק הממשלה ונימוסה מונע זה אבל אם חק מחקי הממשלה מונע זה ודאי דאין מי שיכול לעבור על חקיה דהרי אם יעבור תכף ומיד יעבירוהו ממינויו ואולי גם ענוש יענש וא"כ גם אם יעמידו חבירו במקומו ודאי דלא יעשה כנז' ואם כה יעשה יסירוהו ממינויו וגם אולי ענוש יענש וא"כ מה בצע לזה שיכניס עצמו בספק עונש גוף או ממון ולא כתב התה"ד רק באם אין הדבר הוה ורגיל ורק במקרה זה עבר ונענש ואם זה יענש יעמידו זולתו והוא הלא אין לפניו מצוי מאורעות כאלה יום יום. אבל בנדון דידן דהוא דבר הוה ורגיל לכמה וכמה בכמה וכמה מיני איסורים אין שום תועלת כלל להכניס עצמו אפילו בספק סכנה ודומה זה למה שחילקתי לעיל בחילוק הרביעי וכאמור. או כמו שחילקתי בחילוק השלישי וכאמור. וכן יש להוכיח ממ"ש מרן ז"ל סי' רכ"ח ס' מ"ז אם צוה המלך שלא יחרימו שום חרם כי אם בהסכמת ראובן וגו' וסיים מור"ם ואם צריכים לעבור