שואל ונשאל חלק א שג

סימן ה'

ומה ששאל על היותו קרוב לאחד מהשותפים הנז'

תשובה מדינא בין הנתבע בין התובע יכול לומר אי אפשי בקרוב דהדין והעדות שוים כמ"ש מרן סי' ז' ס"ט. ובעדות מבואר בסי' ל"ג ס"ג שכל אשה שאתה פסול לה פסול לבעלה שהבעל כאשתו ומבואר שם ס' יו"ד דלא שנא לזכותו ל"ש לחובתו. ומינה נמי לדיין וכאמור. אך אם התובע והנתבע מקבלים קנין שנתרצו בקרוב ודאי מהני כמבואר בסי' כ"ב ס"א וס' ו' ע"ש. ולענין הדיין עצמו שהוא קרוב ואינו רוצה לדון אפי' אם שניהם רוצים וקנו מידם ודאי דהדבר ברשותו ורצונו הוא כיון דמן הדין אינו חייב לדון. וכל האמור אינו אלא לדינא אבל הנימוס אינו ידוע לנו. ולענין תיווך השלום ודאי מצוה רבה לתווך ביניהם כי השבועה אפילו באמת יש בה חשש לתובע ולנתבע. וכמ"ש ה' באה"ט סי' פ"ז ס"ק מ"ו וכ"כ מרן ז"ל שם סכ"א דצריכים הדיינים להפציר בבעלי דינים שמא יחזרו בהם עד שלא תהיה שם שבועה כלל ואם יעלה בידו מה טוב ומה נעים וכן אנו רגילים תמיד להשתדל ולהפציר לפשר כל כמה שאפ' שלא תהיה שבועה הכו"ח ביום ג' אב התרפ"ט

סימן ו'

שאלה מי שפסקו עליו הקהל איזה סך לצדקה וסירב לשלם באמרו שהוא עני ונפטר אביו ונפלה לו ירושה והקהל עיכבו מלקוברו עד שישלם וטען שיברר להם שבאמת היה עני אז ואין לו לשלם האם כשיתברר שכן היה יפטר מלשלם הגם שעתה הוא במצב טוב ואם לא נתברר מהו הדין בזה. וכן בנדון זה שאחיו טענו שהם פרועים עם הקהל ולמה יתבזה אביהם בשביל אחיהם אם שומעים להם. וכן אם האחים יש להם שותפות מצד עסקיהם או מצד ירושת אביהם אם שומעים להם. וכן מה שטענו שהקהל הטילו עליהם מחיר הקבורה יותר מהערך הנהוג מהו הדין בזה

תשובה מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' של"ד ס' יו"ד כ' דאם ראו ב"ד לנדות וגו' ולא יקברו לו מת ולא ימולו לו בן רשאים הם ומזה נלמוד דגם דיש מצוה בקבורת המת ובמילת הבן כיון שהוא מובדל ואינו רוצה לפרוש ממה שראוי לו לפרוש יכולים למנוע ממנו את הנז' גם כי מצוה. ועוד כתב מרן ז"ל ביו"ד סי' רמ"ח ס"א דאפי' עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן ממה שיתנו לו ומי שנותן פחות ממה שראוי ליתן ב"ד כופין אותו ומכין אותו מכת מרדות עד שיתן מה שאמדוהו ליתן ויורדים לנכסיו בפניו ולוקחין ממנו מה שראוי לו ליתן ע"ש וא"כ מינה נמי דהגם דבזה"ז אין כח ב"ד יפה מצד הממשלה יר"ה בזה מ"מ הממונים על הצבור ועל החברה שהרשות בידם בשב ואל תעשה שלא יקברו לו עד שישלם מה שעליו וזה פשוט דמ"ש דיינים מ"ש ממונים שהרי הם כמו ב"ד לענין זה וכן זכורני שיש ללמוד כן מדברי מרן בח"מ סי' ב' ס"א ע"ש. ומה שטען דאין הוא חייב כי לפנים עני היה והגם שהעשיר עתה לא ישלם רק מן הוא והלאה לכאורא טענתו טענה וכמ"ש מרן ביו"ד סי' רנ"ג ס"ד דבעה"ב שהולך בדרך וכלו מעותיו יטול צדקה וכשיחזור לביתו אינו חייב לשלם וביאר שם מור"ם דהו"ל כהעני והעשיר ומינה נמי לנ"ד וא"כ אם יתברר דעני היה ואינו חייב לשלם אין לכופו בשביל מה שהעשיר עתה והגם דבנ"ד אינו כפיה ושוא"ת הוא שלא יעשו לו מה שצריך כיון דאינו מן הדין אינם יכולים וכן מתבאר מדברי הרשב"ץ ח"ג סי' מ"ו וכ"ד חו"ר תונס וכמ"ש בישיב משה ח"א סי' ע"ז וע"ש הטעם

אך אם לא אפשר לברר זה ויחידי הק"ק המוכשרים לזה מחולקים בדיעות או שמסופקים נלע"ד דלהוציא ממנו אמרינן המע"ה ולשיכריחם הוא להתעסק בצרכיו אמרינן ג"כ