שואל ונשאל חלק א שב

ולדון אחד מהם אין לקבל העדות אלא בפניו ע"ש א"כ ה"ה לנ"ד שאין המטרה פה רק לשם חקירה ודרישה ולא לדון ע"פ העדות הנז'. ועוד דנמשך מזה שנאה ומחלוקת בין הקרובים ואולי בכה"ג גם מור"ם ז"ל מודה דודאי השנאה והמחלוקת תגדל יותר ויותר ואולי יגיעו להכאות אז. והגם שאין זה ברור אולי לא יתקוטטו מ"מ גם מן הספק יש לחוש וכמדוייק בלשון מור"ם שיש לחוש וגו'. ועוד דאם יהיה בפני בע"ד הקרובים ע"י יראתם מהקרובים לא יגלו כל לבם וישאו לו פנים או ייראו ממנו או יטמינו עי"ז עדותם לגמרי [וע"ד שכתב שם מור"ם שאם הבע"ד אלם ויראים להעיד לפניו מקבלים עדות שלא בפניו] ולכן נ"ל פשוט דכן ראוי לעשות

עוד נ"ל פשוט דהב"ד יוציאו כל הנמצאים בב"ד ולא ישאר רק הקרוב למען לא יתגלה מה העיד ומי הוא המעיד ומהטעם הנ"ל לבל יטמינו הקרובים עדיותיהם השייכים וראויים מאד אל הבירור. וגם לא יתקוטטו יחד ואם לא נאמר בדין הוא שיאמר שאל"כ לא יוכלו הב"ד להתחקות על הדברים שאפשר להתחקות עליהם במה שישמעו מפי הקרוב. וע' עוד למור"ם בד"מ ח"מ סי' כ"ח סק"ט בשם מהרא"י בפסקיו סי' קע"ה דמדברי ראב"ן מבואר דמקילנן בדבר היכא דאיכא צד וטעם להקל שאם יגבו העדיות בפניו יתעכב קבלת העדות ע"י כחות ואלמות אם ידוע זה מקבלים העדות שלא בפניו וכתב עוד בסי' קע"ז היכא דאיכ"ל דהעדים יראים מלהגיד לו בפניו יגידו שלא בפניו ושכן נראה קצת מתשובת הרשב"א שכ' בב"י בסי' זה ע"ש וכ"ש וק"ו בכה"ג דנ"ד וזה ברור לע"ד הכו"ח ביום כ"ט טבת התרפ"ב ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ג' לעי"ת בן גרדאן יע"א

נשאלתי מהחה"ש הדה"מ כמה"ר ר' אבא שאול חדאד הי"ו על שני שותפים בקרקעות ואחד מהם הוא העוסק ושכנגדו לא הוכשר בעיניו חשבונו ובא להשביעו אם השבועה כעין של תורה או היסת

תשובה מבואר בדברי מרן ז"ל סי' צ"ג ס"א דהשותפים נשבעים בטענת שמא בנקיטת חפץ והיינו בשבועת התורה ע"ש והגם דהוא עסק קרקעות שאין נשבעין עליהם מן התורה כמ"ש שם סי' צ"ה סעיף א' מ"מ בממון הבא משכירות קרקעות נשבעים כמ"ש שם ס"ג וכ"ש דשבועה זו היא דרבנן אלא שהיא כעין של תורה בנקיטת חפץ ואפילו על הספק תיקנו וכאמור. וכ"ז אינו אלא כשעדיין לא חילקו וכמבואר מדברי מרן שם ס"ו ע"ש

סימן ד'

ומה ששאל אם צריך המשביע לקבל חרם סתם שאינו משביעו חנם וכמ"ש מרן ז"ל סי' פ"ז סכ"ב ע"ש

תשובה מלשון מרן ז"ל שם שכתב בין של תורה בין של דבריהם אפילו היסת יש לו להחרים וגו' ע"ש מוכח דגם בכה"ג צריך לקבל ח"ס הנז' דמ"ש בין של דבריהם נראה דהיינו כגון שבועת השותפים וכיוצא דאי מיירי רק בטענת ודאי ולא בשמא וקאי על שבועת היסת לא יתכן מה שסיים אפי' היסת מאחר דהיינו הך דשל דבריהם והיל"ל כגון היסת ולא אפילו אלא ודאי דשל תורה היינו כגון מודה במקצת. או להכחיש את העד או שבועת השומרים. ושל דבריהם היינו שבועת המשנה שהיא בנקיטת חפץ כשבועה דאורייתא והם שבועת השותפים וכיוצא הנזכרים בריש סי' צ"ג. וע"ז מוסיף אפילו היסת שאינה כעין של תורה וכ"כ הט"ז להדיא ס"ק כ"ב דגם בטענת שמא מטילים על המשביע חרם סתם. והביא דבריו הרב באה"ט סס"ק מ"ט ע"ש. וכן נראה מסתמיות דברי מרן והרמב"ם מקור דין זה. וכ"ן דעת העה"ש ז"ל אות נ"ו ע"ש: