שואל ונשאל חלק א שא

חשן משפט חלק ראשון

סימן א'

נשאלתי מהחה"ש הדה"מ כמה"ר ר' חיים חורי הי"ו במי שהכריז על איזה מס ממסי הקהל ובשעת ההכרזה הזכיר כי בשנה שעברה נמכר בכו"כ והיו זה מוסיף וזה מוסיף ולסוף קנאו הקונה ואח"כ בירר שבשנה שעברה לא נמכר בסך הנז' ומזה רצה לחזור בו

תשובה לכאורה יש לדמות זה לנדון העה"ש ח"מ סי' רל"ב סי"ח במוכר לחבירו קרקע ע"י סרסור והסרסור אמר כי פ' נתן בה כו"כ ונמצא שקר דנראה שם דעת הרב דחוזר בו כמ"ש שם בסו"ד אלא דאין זה מוכרח כיון דלא יש לפנינו סיום תשובתו ויתכן דאח"כ מסיק דפטומי מלי ואינו חוזר ואדרבא יותר נראה דכן עיקר דאינו חוזר וכמ"ש השש"א סי' רכ"ז סי"ב בנדונו דבתחילה כתב דאין לו על המוכר כלום מדעתו והוכיח בראיות ומ"ש אח"ז איברא דמהריק"ש נראה דחולק ע"ז היינו על ס' מהרשד"ם ומדמה הא דמהריק"ש לנו"נ באמונה וכ"נ ממה שלא סיים בצ"ע והגם דמה שהוכיח מהרא"ש כלל ק"ב אות ה' אינו מוכרח לע"ד לפ"ד הפרישה והרדב"ז ח"ב סי' תס"ד ומה שהשיב ע"ז השש"א דהם מטעם אחר אתו עלה י"ל בפשיטות דהפרישה הוכיח מניה וביה וכן הרדב"ז הוכיח מתוספותיו דהוי מניה וביה וא"ץ לתת טעם מדידהו כיע"ש וכן מה שהוכיח ממהרשד"ם סי' תל"ג דהמקח קיים לענ"ד י"ל דהתם כך תבע הקונה וי"ל דאי תבע לבטל המקח לגמרי היה פוסק כן מ"מ הרי ה' חוות יאיר ז"ל סי' ס"ט כתב דמדינא אין לו עליו אלא תרעומת והגם דסיים שם דאם לא פרע יכול לעכב נראה מדבריו שם דדוקא בנשבע דאי לא תימא הכי טפי הו"ל לאשמעי' דגם דלא נשבע וזה כדעת השש"א דבאמת נראה דעתו כן גם דנימא דאין הראיות מכריעים וכאמור וכן הוכיח העה"ש ממהריט"ץ סי' רל"ז והגם דכתב אח"כ הפך זה מה' מעשה חייא סי' כ"ב נ"ל דהתם שאני דנכנס ערב אדעתא דהכי לא כן במקח וממכר דכן דרך התגרים ובכי הא י"ל דלא פליג ה' מעשה חייא וא"כ לא מצינו מי שחולק להדיא על ה' חוות יאיר ובאמת דכן הסברא נותנת לע"ד. ובר מן דין נלע"ד ברור דכ"ע מודו בנ"ד שהמחיר שזכר המכריז אינו על שנה זו או על דבר זה ורק על השנה שעברה ואין מזה שום סמיכות ובטחון כלל דלא כל השנים שוות והקונה ודאי לא סמך ע"ז כלל ובכי הא נ"ל דכ"ע לא פליגי איבע"א סברא וכדאמרן איבע"א קרא דאפושי פלוגתא לא מפשינן ולא אמרינן דגם בכה"ג פליגי זהו הנלע"ד אם כה יסכימו הרבנים המורים נר"ו הכו"ח ביום ט' תמוז יה"ל התרפ"ב ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ב'

שאלה קבלת עדות דבעינן בפני בע"ד כמ"ש מרן בח"מ סי' כ"ח סט"ו אם נראה להב"ד לקבל עדיות מהקרובים למען יוכלון מזה לחקור ולדרוש ולשרש אחרי דבר אמת אי שפיר דמי

תשובה נ"ל פשוט דיכולים לקבל זה שלא בפני בע"ד שאין זה רק כהגדת דבר מה שהוא במקום פ' וביד פלוני שאין זו עדות כלל וכמו שאם באים לחקור על איזה דבר מבע"ד עצמו שא"ץ להיות בעל דינו לפניו וכן להפך ה"נ בנ"ד שאין כאן רק עיון הב"ד והשכלתם על דבר אמת לאמתו. ועוד דכתב מור"ם סי' כ"ח סעיף ט"ו די"א דלא אמרו אין מקבלים עדות אלא בפני בע"ד היינו בדיני ממונות אבל בקטטות ומריבות שיש לחוש שאם יעידו בפניהם יתקוטטו עם העדים גם יתקוטטו זע"ז תקנו הגאונים שמקבלים העדות שלא בפניהם גם לא יגלו מי הם העדים וסיים מור"ם שם דדוקא כשאין הב"ד רוצים לדון אחד מהם ע"פ הדין ולענוש רק להשקיט הקטט ולהורות כפי צורך המריבה אבל כשרוצים לענוש