שואל ונשאל חלק א ש

לגרשה וא"כ צ"ל דלא ס"ל כדברי הפר"ח והב"מ והגם דהג"פ שם משוה לה כזיווג לפי המנהג שוכר שם מ"מ הא ודאי דלא מיירי [בזיווג ממש] בנבעלה לו. ומדלא זכר הרא"ם תנאי זה ולא חקר אם עודה בתולה מוכח דס"ל דלא שנא. אמנם נראה דכיון דדברי הפר"ח והכ"מ מבוארים להדיא וכנז' ומסתמא הכי מסתבר להו גם בלתי הוכחה מהכתוב והכתוב אינו אלא לאסמכתא ומדברי הרא"ם לא נמצא להדיא הפך זה ואפשר דלא פליגי אין ספק מוציא מידי ודאי ועוד דאשה ראשונה עצמה בפלוגתא מתניא והגם דפה אי ג'רבה נהיגי ונקטי כדעת מרן ז"ל מ"מ בכה"ג דאלמנה הוי עוד פלוגתא אחרת וא"כ הו"ל כתרי ספיקי לזכות הבעל וא"כ הגם דאין לכוף האשה לקבל הגט דהרי אפילו באשה שניה כתב הרשב"ש סי' תי"א דאין להכריחה ולכופה מ"מ אין בידינו ג"כ לכוף הבעל לתת לה מזונות וכיוצא. והגם דהרשב"ש ז"ל סי' חי"א כתב דכופין וכמ"ש בעניו' במ"א מ"מ בכי הא לא מצינו

סימן מ"ו

שאלה חתן שקידש ובירכו ז' ברכות ועשו החופה יום ד' מבעוד יום האם מותר לעשות מלאכה ביום ד' שאחריו בבוקר או אחרי הגיע הזמן שהיו הקידושין והחופה וז' ברכות דכבר עברו ז' שלמים או אינו נחשב רק מליל ה' והלאה דאז עושים הסעודה

תשובה ע' לה' רב פעלים אה"ע ח"ג סי' יו"ד שציין לה' כנסת יחזקאל סי' כ"ט וה' עולת שמואל אה"ע סי' ד' וכתב דמסתמא דמלתא לענין הלכה אם עושים חופה וז"ב מבעוד יום קודם תפלת המנחה או קודם ערבית ה"ז נחשב אותו היום ליום ראשון מן השבעה ומונין אחריו ששה ע"ש ומינה דאין להקפיד אם הסעודה אינה אלא בלילה וכמבואר שם

אלא דבנ"ד השואל מלאכתו ספר ולפי רוח העת אשר אין כח ב"ד יפה הוא נגרר אחרי הטועים ומטעים המגלחים זקנם בתער ואם באנו להתיר לו לעשות מלאכתו ביום ד' נמשך מזה שמגלח גם הזקן בתער והו"ל כאלו אנו מתירים לו ח"ו וגורמים לו לעשות חטא והגם דבלא"ה נמי עושה כן תמיד דיבחור הרע במיעיטו דעכ"פ בו ביום ינזר מכמה איסורים ולאוין. והגם דבזה מאבד הנאתו וגם הקבועים לגלח אצלו ילכו לזולתו כי קרוב לי"ז בתמוז יה"ל שמנהגינו שלא לגלח מי"ז בתמוז] שהוא יום ה' ויום ד' הוא ט"ז תמוז יה"ל [וירבו המגלחין] היותר נראה דאין לחוש להפסדו ושוב נ"ל דטרם שישמע אם מותר או אסור יש לומר לו דאם יקיים דיבורו שלא לגלח בתער הננו לטרוח בעדו לראות לו אופן התיר ואם לאו אין אנו אחראים לו וכן צויתי לאביו ולאחד מהמגלחים אצלו לומר לו כן ובכה"ג דעל הרוב אם יתן דיבורו יקיים נ"ל דאין לחוש לשמא לא יקיים דיבורו כנלע"ד

סימן מ"ז לעי"ת בן גרדאן יע"א

שאלה אם הטבעת של הקידושין חוזרת להבעל כשנשתוו להתגרש ונתגרשה

תשובה הגם דמור"ם ז"ל אה"ע סי' נ' ס"א כ' וכ"ז לא מיירי אלא מן האירוסין אבל מן הנישואין הקידושין חוזרין נר' ברור דאין זה אלא לדעתו אבל לדע' מרן ז"ל והוא מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב הרי היא מתנה גמורה שאין לה חזרה הא ודאי דבין מן האירוסין בין מן הנישואין אינה אלא לאשה ולא לבעל כלל וכ"נ דעת העה"ש אות א' שאחר שהביא דברי מור"ם הסוברים כן מסיים אבל הרדב"ז דעתו דמכ"ש הנשואה דאין הקידושין חוזרין ושכ"כ הרמ"ה וכמ"ש בעה"כ דכשכותב הפוסק אבל וגו' דעתו כאותה דעה אחרונה והגם דמור"ם כ' ע"ד מרן וכ"ז וגו' דנראה כמפרש דברי מרן אינו כן וכמ"ש בעה"כ שכ' דרך מור"ם לכתוב הגם שאין דעת מרן כן. וכ"ש בנד"ד דהאשה מוחזקת בה ומשכנה אותה ואפי' בפלוגתא שאין בירור בדעת מרן יכו"ל קי"ל כהסוברים דהיא לאשה אך אין צורך לכ"ז מאחר דכ"נ דעת מרן והעה"ש: