שואל ונשאל חלק א רצט

והגם דבעלמא נקטי' תמיד דבגיטין וקידושין וחליצה ויבום חוששין לכתחילה לכל סברות הפוסקים להחמיר הנה בנ"ד לא ראינו מי שחולק כי דברי מהרס"ך מסופקי' ואין ספק מוציא מידי ודאי. ועוד דנראה עיקר דדעתו דנקטי' כהי"א וכאמור. ואפי' את"ל דדעתו דפליגי כיון שלא זכר שום פוסק ממה שהוזכרנו מוכח להדיא דלא עמד על זה וכן מהרמ"ז מוכח להדיא דלא עמד על זה רק נגרר לפי שעה אחר דברי הפרישה וכבר כתבנו דכל הפוסקים חולקי' על ביאור הפרישה. ועוד דלא נאמר כלל זה לחוש לכל הסברות רק בליכא שום עיגון כמ"ש ה' ארץ חיים בכללים שבראש ספרו כלל י"א בשם ה' שיו"ט ע"ש אבל בנד"ד שהיבמה מזה כמה שנים היא מעוגנת אין לחוש לזה להחמיר וכ"כ מרן בב"י אה"ע סי' קמ"ז על דברי הרא"ם שהפריז על המדה דמאחר דרבו המתירים כדאי הם לסמוך עליהם בדיעבד וכ"ש בשעת הדחק ואפי' היה מילי דאורייתא ע"ש ובלי ספק דהעיגון הוא עדיף משעת הדחק שהרי צריכה היא להתעגן עוד עד שיעמדו שני עדים מחדש ויכירוהו שהוא מצוי בעולם ואח"כ ימתינו עוד יותר מי"ג שנים להעיד עליו שנולד יותר מי"ג שנים או שהוא מצוי בעולם יותר מיג"ש. ועוד נראה דעל כל כיוצא בזה דלדינא רוה"ף וכמעט כלם סוברים כהי"א אלא שאנחנו חוששים מצד הלשון של הי"א ובהא גופא רוה"פ ככלם סוברים דלא פליגי הסתם והי"א ואין כאן אלא סברת יחיד (או שנים מן הספק) אין לחוש לזה. ועוד דלא שייך לומר לחוש לכתחי' לעשות אליבא דכ"ע בערוה רק אי פליגי דלמר הוי ערוה ולמר אינה ערוה אבל בנד"ד אפי' את"ל כדברי האומר או האומרים דפליגי אין כאן ערוה דהגם דנקטי' כסתם מ"מ שמא הלכה כהי"א וא"כ במה שבאנו להחמיר לכתחילה הו"ל רק ספק בדרבנן דהרי אינו אלא לכתחילה או ס"ס בדאורייתא דשמא הי"א לא פליגי ואת"ל דפליגי שמא הלכה כהסה"ת וא"כ אין לחוש להחמיר אפי' לכתחי'. ועוד נראה דלא גרע ס' בדבר דלכתחילה מהדיעבד ודאי דבדיעבד אין חוששין לכל החומרות ועי' להג"פ בכלליו כלל ה' דגם אנן יתמי דיתמי יכולין להכריע במחלוקת האחרונים ע"ש וכ"ש אחרוני אחרונים וכ"ש כשהדבר מוכרע להכרעה למעשה וכ"ש כשנראים ראיות מבוארים לדינא וכ"ש כשנראים הדברים דלא עמדו על זה מדלא הזכירו דבר מדברי הפוסקים הנז' ועוד דבכל כה"ג אמרי' דאלו ראה דברי הפוסקים הנז' היה פוסק כדבריהם כמ"ש בעלי הכללים וכאמור ואכמ"ל זהו הנלע"ד הכו"ח ביום י"ב כסליו תש"ב

ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א. ע"ה רחמים חי חויתה בלא"א חנינא הכהן ס"ט

סימן מ"ה

שאלה הנושא אלמנה ורוצה לגרשה והיא אשתו ראשונה אם יש בזה משום לא יגרש אשתו ראשונה אא"כ מצא בה ערות דבר או"ד לא נאמר זה רק בבתולה ואת"ל בתולה דוקא אם לא רצתה להתגרש ולקבל הגט איך יש לבעל לעשות

תשובה הפר"ח סי' קי"ט סס"ק ב' כתב דמשמע לי דדוקא בתולה ודייק לה מהכתוב ואשת בריתך אשר זה שייך רק בבתולה כדאיתא בסנהדרין בספ"ב אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי והב"ד הבאה"ט ס"ק ד' וכ"כ הפת"ת סק"ב בשם ה' בית מאיר דכן דייק לישנא דש"ס בזיווג ראשון דמשמע ראשון מב' צדדים וע' לה' גט פשוט סק"ט בשם הר"ן דיליף ג"כ מאומרו חברתך ואשת בריתך דדוקא באם היא רוצה לעמוד תחתיו ויש פנים לומר דזה יליף מתברתך. אבל מאשת בריתך יש ללמוד כמ"ש הפר"ח ז"ל ויש פנים לומר דהר"ן מפיק כל המקרא לענין רוצה לעמוד ואינה רוצה וא"כ אין ללמוד זה מאשת בריתך כמ"ש הפר"ח ומ"מ י"ל דלא פליגי ועכ"פ מגופו של דבר שמעינן דהרי אשה זו אין לה ברית עמו וכמו שכתב הפר"ח מגמ' דסנהדרין וכאמור. ועוד דהרי דל מהכא דיוקא דהפר"ח הרי ה' ב"מ דייק לה מזיווג ראשון אלא דגם זה אינו מוכרח דהרי הג"פ סק"ז מייתי מדברי הרא"ם ח"ב סי' א'] דגם בארוסה שייך זה ע"ש ועוד דמדברי הרא"ם הנז' משמע דגם דלא עשאה כלי אסור