עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryשואל ונשאל חלק א

שואל ונשאל חלק א רצד

Sho’el Ve-Nishal part 1 294 · שואל ונשאל חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

חסרון מה ולא לענין יחס ושו"ר לה' באה"ט אה"ע סקי"א שכ"כ ויישב בזה קושית הט"ז וע"ד שכתבתי וברור לע"ד ושי"ר לה' משחא דרבותא באה"ע סי' ד' שכ' בפשי' דא"ץ הבחנה כלל וכמ"ש. ובעי' משה"ק דברי הלבוש אהדדי לע"ד כונת הלבוש באמרו פגום לכהונה לא שהוא חלל ואינו כשר אלא שיותר יפה להתרחק מאותה הבת או הבן וכיוצא אך לדינא כשר וכמו שזכרו רז"ל באיזה מדות שאינם יפים להתרחק מהם מהיות טוב אך לדינא אין איסור וא"ץ כלל הבחנה וכאמור. זהו הנלע"ד הכו"ח ביום י"ב אדר א' התרפ"א ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן מ"א

שאלה אלמנה שתבעה כתובתה מהיורשים וטענו היורשים לשום מה שבידה ממעשה ידיה ומודים שלא זנו אותה רק כשנה וחצי ואח"כ לא רצתה ליזון מהם

תשובה נ"ל דכל כה"ג בזמן שהיתה ניזונת מהיורשים אותם החפצים שעשתה ממעשה ידיה או כסף בעין הם ליורשים אך מה שסיגלה אח"כ הם לאלמנה ואין ליורשים בהם כלום דהרי גם אשת איש אם אמרה איני נזונת ואיני עושה יכולה כמ"ש מרן סי' ס"ט ס"ד וה"ה לאלמנה דלא עדיף יורש מגברא דאתי מחמתיה ואין חילוק בין אמרה שהיא אינה עושה או שהיא עושה כמ"ש הבאה"ט שם ס"ק ב' בשם הכנה"ג והפת"ת ס"ק א' בשם ס' בית מאיר ע"ש והגם דעשתה והותירה הם לה כמ"ש מרן אה"ע סי' ע' ס"ק י"א ע"ש וכ"ש בנ"ד שהיורשים אמרו שהיא לא רצתה ליזון והגם דלא אמרה להדיא שמעשה ידיה לה וגם לא אמרה איני עושה מדברי מרן סי' ע' סי"א נראה דא"ץ גילוי דעת ע"ש

וכן הזמן שאכלה מנכסי בעלה שעברה וניזונה היא חייבת באותו הזמן ומעשה ידיה ליורשים דהוי כאלו ניזונת מהם ואם אומרת שאין זה בדרך מזונות רק בדרך משלוח יד חייבת להחזיר ליורשים מה ששלחה בזה יד ותשבע בכלל שבועתה שכדבריה כן הוא

סימן מ"ב

שאלה מי שגירש את אשתו ויש לו ממנה בת כבת שמונה או שבעה שנים והאב והאם כל אחד מבקש שתהיה אצלו והבת רוצה לאכול ולדור עם אביה ועתה היא אצלו האם יש להכריח את הבת להיות עם אמה ואם יהיה כן האם מכריחין את האב לזון את בתו והיא אצל אמה ועד איזה זמן הוא חייב בזה. וכפי ראות עיני הב"ד יותר טוב לבת להיות עם בית אביה עוד תובעת האם שאם דינא לישב בבית אביה תבוא בתה אצלה לזמנים כפי הדין

תשובה מהר"ם פדאוה סי' נ"ג וה"ד הבאה"ט אה"ע סי' פ"ב כתב דאם הבת רצונה לישב אצל אחיה וה"ה לאביה אין אמה יכולה לכופה ועוד כתב מור"ם שם בשם מהר"ם הנז' דאם נראה לב"ד כי אצל אביה יותר טוב לה אין האם יכולה לכוף שתהיה עמה ע"ש ובנ"ד תרתי איתנהו

ולענין באיזה זמן הולכת לאמה כעת לא מצאתי דבר זה מפורש [ולכאורא] לפי מה שנוהגים פה שתלך האשה אצל בית אביה בכל שבוע בימי השוק שהם יום ב' ויום ה' ובשבתות וכנראה דה"ה מועדים] י"ל דה"ה בנ"ד אך נ"ל דכיון דע"פ הדין אין לה להאשה ללכת רק פעם בחודש ובכל רגל ורק משום מנהג אתינן עלה ונ"ד לא שכיח ל"ש בזה מנהג ואוקמיה אדינא. ועוד דאין ללמוד זמ"ז והבו דלא להוסיף עלה. אך כ"ז באם רוצה הבת ללכת והאב מעכבה אך ודאי דאין לכופה ללכת ודומה זה למ"ש הבת אצל אמה לעולם ואפ"ה אם אינה רוצה אין לכופה ע"ז וכמ"ש מהר"ם הנז'

ולטעם זה דהבת רוצה אצל אביה ואין לכופה יש להסתפק אם חזרה בה הבת אח"כ אם חייב אביה לזונה בתורת צדקה אם הוא ראוי לזה וכמ"ש מרן סי' פ"ב או דילמא