שואל ונשאל חלק א רצג

סימן מ'

שאלה בתולה שנאנסה או נתפתתה אם יכולה להנשא בתוך שלשה חדשים

תשובה דעת מרן באה"ע סי' י"ג ס"ו דאינה צריכה להמתין ואפי' היא גדולה ומור"ם שם כתב די"א דכל אלו צריכות להמתין אם הם גדולות וראויים להתעבר ע"ש ולמעשה נ"ל דגם דבאיסורי ערוה מחמירים ככל הסברות כמ"ש מהריט"א בשמחת יו"ט סימן י"ב דמ"ט סוף ע"ג וסי' ע"ה והב"ד מוהרי"ט בתשו' שבס' משכנות הרועים מע' ק' אות כ"ג וה' מצות כהונה בתשובה אחרונה ע"ש נראה דנ"ד לא חשיב איסורי ערוה וכן יש לדקדק מלשונם שכתבו בגיטין וקידושין ולא כתבו באיסורי אישות סתמא והטעם ברור דהיינו משום דאיכא לתא דממזרות ולא כן בנ"ד וכ"ן מדברי השש"א בהשמטות לסי' י"ג דאלת"ה הא איכא דלא מצרפי ס"ס דנגד מרן ועוד דחשבי לתרי ספיקי דפלוגתא כחד ע"ש ועוד דכיון דיש לחוש לכל הסברות א"כ גם בתרי פלוגתות יש לחוש לכל הסברות ועוד נראה דגם בגיטין וקידושין לא אמרו אלא בחששא דאורייתא אבל בדרבנן שפיר יש לעשות כדעת מרן דאין סברא דאיסור דרבנן בערוה עדיף מאיסורא דאורייתא דעלמא דמורים ובאים כדעת מרן ז"ל והגם דגבי ההוא דעלתה לו טינא בלבו דנראה דחששו לאביזרא דערוה גם בדרבנן נראה דהתם משום חומרת פרצת הדור ותקנה בעלמא. וכ"ש בנ"ד דלפי דברי אביה כבר ראתה ב' פעמים משנאנסה ובכל כה"ג נראה דמסתמא זה מורה שלא נתעברה והגם דנראה דאין זה מועיל בתשעים יום דהבחנה גבי מעוברת חבירו דלא פלוג רבנן מ"מ י"ל דהי"א לא החמירו גם בכה"ג. וכן שמעתי מידי"ן מהר"י בוכריץ יצ"ו דיש להוכיח כן מדלא אסרו רק בגדולה הראויה להתעבר הרי דפלוג רבנן וא"כ י"ל דה"ה לראתה דמסתמא אינא מעוברת. ועוד נ"ל דבנ"ד שנתברר לפי החקירות דאז לא יש שום אונס ופיתוי ורק חוששים על העבר דנראה דיש מקום לזה מ"מ י"ל ג"כ דעברו ג' חדשים וא"כ הו"ל ס"ס שמא עברו ואת"ל לא עברו שמא ההלכה כהמתירין. ועוד נ"ל דכיון דיש לחוש לעיגון שלא תמצא מי שנושאה אין לחוש להחמיר כדעת הי"א וכמ"ש מהריט"א בשמחת יו"ט דדוקא אי ליכא עיגון ולכתחילה. ועי"ל דיש לחוש לתקלה שמא התקלקל בהיותה בלתי בעל וא"כ חומרא זו קולא היא ואין להחמיר בה [וכמ"ש השש"א בהשמטות הנז"ל]. וכן יש להוכיח לע"ד ממ"ש הפוסקים ראשונים ואחרונים דכי נפקא מאיסור דאורייתא ונשאר רק איסור דרבנן ספיקו להקל בין בספק מציאות בין בספק פלוגתא. וע' לה' די השב משם מהר"י בסיס ז"ל ולה' שלום דוד הנד"מ בסופו בשו"ת שם ואי איתא דגם בדרבנן באישות צריך לצאת ידי כל הפוסקים לא היה להם להקל בנ"ד וע' בקרן דוד בתשובה מהרב מהרס"ך ז"ל וממני הצעיר וע"ז כ' ה' מוהרמ"ז שם ולדעתי הקצרה הדבר פשוט דבדרבנן אין לחוש לכלהו סברות רק מה שיראה לדינא. ומ"ש ה' שם להוכיח דגם בדרבנן נמי לא מיכרעה כלל דהסובר לחוש לעד אחד היינו משום לתא דאיסור דאורייתא וכ"ן שהרגיש ההנ"ז שם בתשובתו בסוף ע"ש ועוד דכלל זה חידוש הוא שחידשוהו האחרונים ואין לך בו אלא חידושו להחמיר בדאורייתא ולא בדרבנן והבו דלא להוסיף עלה וע' לה' יד אהרן אה"ע סי' כ"ז הגהב"י אות ל"ג ואות נ"ב ומשם בארה דחששת עד אחד היא חששת ערוה דאורייתא ולא דרבנן ואכמ"ל כעת. ומ"ש ה' בית יהודה יו"ד סי' ל"ג דנראה לכאורה דחייש לי"א אין כונתו לדעתי כן רק משום דכן דרך הפוסקים לאיפושי היתרא אליבא דכ"ע ואה"נ אם לא ימצא יורה כהלכה עפ"י מרן ז"ל. ובעיקר מ"ש שם ה' בית יהודה והט"ז ז"ל לע"ד מעולם לא כיוונו רז"ל בסי' ד' סי"ג מאה"ע לומר דהבא על הנדה הולד פגום לענין זה שתהיה הבחנה ח"ו דהרי סתמיות דברי הגמ' והפוסקים בהיה וגו' וא"ל נטמאתי וגו' דפורש או מעמיד עצמו לבד אך הבחנה לא שמענו דאין בזה שום נפקותא דהולד כשר ופגום שאמרו אינו אלא שיהיה בו איזה