שואל ונשאל חלק א רצב

כבן י"ד ט"ו ועוד באותו בית מקום ללינת בחור אחד כבן ט"ו שנה אם יש לחוש ליחוד או"ל. והפנים שיש לצדד להתיר א) דכיון שיש בן בנה ובן בתה עמה לא הוי כלל יחוד ב) דכיון דהיא זקנה אולי לא חיישינן ליחוד

תשובה לספק השני לכאורה הוא מבואר בדברי מרן ז"ל סי' כ"ב ס"א דאסור להתיחד עם ערוה מהעריות בין זקנה בין ילדה אלא די"ל דערוה דוקא קאמר אך פנויה לא קאי עליה וכמו שכן מורה לשונו וכן משמע מסעיף ב' כשאירע וגו' על יחוד פנויה ואפי' שאינה ערוה בכלל יחוד עריות היא. אמנם נראה דכיון דגזרו ע"ז לחשוב יחוד פנויה בכלל יחוד ערוה א"כ לכל מילי תיקון להיותה כערוה וכיון דבערוה אסור להתיחד עם זקנה ה"נ עם פנויה זקנה וה"נ מסתברא דאל"ך לא תתקיים גזירה זו דנתת דבריך לשיעורים וכל אחד חושב זו לזקנה ואין לדבר סוף ועוד דכן דרך חכמים לתקן באופן שוה וכן משמע מסתמיות הפוסקים ומדברי מרן שלא חילק בדבר ומשמע דכלהו שוים לענין זה

ולספק א' הנה מצד עצמות היחוד עם בן בתה ובן בנה נראה דליכא למיחש להו שהרי התיר מרן בסעיף א' באם עם בנה והאב עם בתו וכתב הפ"ת ס"ק ב' בשם הב"ח דכל יוצאי חלציו דינם שוה בת בתו ובת בת בתו נמי שרי ע"ש וכן דעת הברכ"י ז"ל ומינה נמי להאם עם בן בנה ובן בתה דהם יוצאי חלציה ואדרבה י"ל דק"ו הוא דמסתמא האיש יש לחוש לו בזה טפי מאשה אלא דמדברי הגמרא נראה דהאשה אדרבא מתאוה יותר ומ"מ נר' דבכה"ג דהוו יוצאי חלציהם וג"כ מסתמא הזקינו [כיון שיש להם נכדים] אין לחוש בהאשה טפי וצ"ע לברר זה ועכ"פ מסתברא דאין לחלק כלל בזה וכן מעשים בכל יום דבן הבן ובן הבת מתיחד ולן עם זקנתו ואין פוצה פה

ומאחר שביארנו דלגבי יחוד עצמם עם זקנתם אין לחוש לו נראה דבנ"ד יש להתיר והגם דכתב מרן ז"ל ס"א דאשה אחת לא תתיחד עם אנשים הרבה הנה מור"ם שם כתב דאשה אחת מתיחדת עם ב' אנשים כשרים אם הוא בעיר וסתם אנשים כשרים ובשדה ובלילה אפילו בעיר בעינן שלשה ובנ"ד הא איכא שלשה והגם דנראה דלדעת מרן ז"ל לא נקטינן הכי הנה י"ל דלא לאפושי פלוגתא דגם מרן ז"ל קאי רק אאשה ערוה ולא אפנויה ותו די"ל דבזקנה לא פליג מרן ז"ל ועוי"ל דמרן לא מיירי בילדים בחורים דמסתמא אינם יודעים מהביאה ואין רגילים לבוא לידי מדה זו ועוי"ל דכה"ג ג"כ דהוי כבני הבית ובא ללמוד תורה וללכת לדרכו אינה מוסרת עצמה לו חדא דמתיראת שמא יגיד עליה. ועוד נראה דכיון דהוא אורח הבא ממקום אחר מתירא לעשות מאומה לבל יגרשוהו ממחיצתו ויהיה לחרפה ולדראון עולם. ועוד דחוששים משאר התינוקות שמא יגידו ומתיראים זה מזה ודומה למ"ש מרן סיו"ד דמותר להתיחד עם אשה שיש עמה תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה שאינה מזנה לפניה לפי שהיא מגלה את סודה

ובלא"ה נ"ל דכיון דעיקר הטעם של הלילה הוא משום דדמי לדרך ובדרך המנהג פשוט דשולחין אשה מעיר לעיר עם אנשים הרבה תרי ותלת א"כ צ"ל דנהוג כהפוסקים דס"ל דאשה אחת עם ג' אנשים גם בשדה שרי וכן ראיתי להכנה"ג בשם ה' שארית יהודה שכ' ע"ד הרא"ש והכי נקיטנן ע"ש וא"כ מינה נמי דיש להתיר בנ"ד ועוי"ל דגם הרמב"ם ומרן ז"ל מודו בנ"ד דהם רווקים ואי אפשר לתקן שתהיה אשתו עמו כי אין לו אשה ולכן אין לבטל את הילד שהביאו אביו ללמוד תורה פה אי ג'רבה ולא מצא לו מקום ללון כי לבדו הוא מתירא ומתפחד ועם הזולת לא מצא כל דרך וכבר ניסה ללכת לב' מקומות ולא עלתה בידו וא"כ בשעת הדחק יש לסמוך על המתירים וכ"ש שהיא פנויה זקנה ויש כמה צדדי היתר דעתי הקצרה להתיר. הכו"ח ביום כ"ו לחדש אייר עטר"ת לפ"ק ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: