שואל ונשאל חלק א רצא

החופה ובפרט בדורינו זה בעוה"ר ולתוספת חומרא איתיה בתקנתא עוד שתהיה המטפחת דקה ואינה עבה כ"כ באופן דדרך נקבי המטפחת יכולה לדעת שפיר את העדים כנ"ל

ואם משום דכתב מרן ז"ל סי' ל"ה ס"א דאם אפשר לו לקדשה בעצמו אסור לקדשה ע"י שליח וטעמא שמא אח"כ ימצא בה דבר מגונה ותתגנה עליו. הנה עיקר דין זה נראה דהוא מדאיתא בקידושין אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה אך נ"ל דזה לא מיירי בהביאה כבר לביתו וכבר עשו ימי משתה וכנהוג אלא מיירי כמו שנהוג מלפנים לקדש האשה קודם הנישואין בזמן רב אך בנ"ד שהקידושין הם בשעת הנישואין והיא כלה בליל החופה מעולם לא היתה כזאת שיאמר אי אפשי לקדשה וא"כ אדרבא נראה דטפי עדיף שלא לראות כיון דכבר עשו חופה וימי המשתה ולא הקפיד [לראות[ אם מצד שכבר שלח שלוחיו וקרוביו [ורו" וסמך על ראייתם] ושידך ונתרצה [אם שמכבר הוא עצמו ראה אותה] אם מצד שהוא מתרצה כמות שהיא וא"כ אדרבה טפי עדיף שלא לראות משיראה אם נאמר דאפשר שע"י ראיה זו יתבטל הנישואין דאיכא הפסד ועלבון גדול והגם דלא היתה מעולם כזאת א"כ מינה נמי דא"ץ לראות. ועוד דאיכא נפקותא שלא יראה בשעת החופה שמא יבוא אז לידי הרהור ח"ו כיון שאינו נושאה רק אחרי כמה שעות כנהוג. ותי דכתב מרן ז"ל סי' ס"ה ס"ב דאסור להסתכל בכלה וא"כ שפיר י"ל דמזה נהגו שלא להיות פניה גלויים שלא לבוא לידי איסור זה ועי' לה' פתחי תשובה סי' ס"א ס"א בחופה דקונה אם גם דלא קדמי קידושין לחופה או לא ואכמ"ל כעת בזה

באופן דלע"ד לפי מאי דלא קפיד הבעל והתחיל בימי המשתה והוציא הוצאות מרובות] והביאה לתוך ביתו תו אין כל צורך לשיקדשנה בראיה וכל כי הא שעושין הקידושין בשעת הנישואין לא אמרו אסור לקדש אשה עד שיראנה ורק במקדש קודם הנישואין בזמן מרובה בכה"ג אה"נ דאיכא איסורא ומ"מ גם בזה זכורני דאם רוצה לסמוך על קרוביו כגון אמו וכיוצא [כתבו הפוסקים] דשפי"ד וכן המנהג פשוט פה ע"פ הרוב דסומכין בזה על קרוביהם ומיודעיהם וא"כ אין שום טעם לגילוי פני הכלה וטפי עדיף מנהגינו פה ק"ק אלחארה אלכבירה וכאמור הכו"ח ביום כ"ו אדר התרע"א ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ל"ח

שאלה מי ששלח מכתב לחבירו לשדך את בתו ונודע לו אח"כ שהבת הנז' כבר היא משודכת לזולתו והאב רוצה לחזור מהשידוכין הראשונים ולשדכה רק לשני. אם יש חשש לשני כשישאנה או לא

תשובה לדינא ודאי שאין שום חשש דלא יהיה אלא ידע דאשה משודכת לחבירו ובא לשדכה הוא ונתרצית לחזור בה מהראשון וכן כמה פעמים כה היה ומעולם לא שמענו שיש פוצה פה ומצפצף. אך מצד השלום ועגמת נפש וישובו של עולם אין ראוי לאדם לעשות כן על דרך מה שאסרה תורה לא תחמוד וגו' וכל אשר לרעך הרי דהתורה מקפדת שכל מה שהוא של חבירו אין ראוי לאדם זולתו לחמדו. ועם כי זו אינה שלו שאין כאן רק שידוכין ומעשים בכל יום שמשדכין וחוזרין מ"מ הא מיהא זה גורם מחלוקות בישראל ואין ראוי לבעל שכל לעשות כן אך כ"ז במתכוין לכך אך בנ"ד דבעת שכתב המכתב לתומו כתב אין עליו שום אשם ולכן מצד הטוב והישר הוא דאם עדיין לא ביטל האב את השידוכין הראשונים יודיעהו כי הוא טועה בזה ואם ידע ששידכה זולתו לא היה מבקש לשדכה. ואם כבר האב ביטל השידוכין א"כ ודאי דישדך השני ואולם יותר טוב ונכון להודיע את חבירו כי הוא שידך רק לתומו ואם האב ממילא ביטל השידוכין אין אחראי הוא לו

סימן ט"ל שאלה אשה אלמנה זקינה שלנים עמה בבית אחד בלילה בן בנה כבן י"ד או ט"ו שנה ובן בתה