שואל ונשאל חלק א רפט

כל כמה דאיכא (נראה דצ"ל דליכא) דבר מכוער ע"ש וכ"כ הנ"י בשמו והביאו מרן בב"י אה"ע סי' י"א והגם דהריטב"א בדרך אפשר אמרה למילתיה נר' דאפשר והכי נקטי' קאמר וכן זכורני שדומה לזה כ' הפוסקים על לשון אפשר שאומרים הפוסקים. ועוד דכיון דמספק"ל והאיסור הוא דרבנן י"ל דמותר כדין סד"ר דעלמא ואין לומר דס' דחס"י הוא דכיון דרב וגדול כהריטב"א מספק"ל תו ל"ח חסרון ידיעה ועוד דעל הבא לאסור לו מה שהיה מותר להביא ראיה וקצת יש להוכיח כן מדסיים שם מרן בב"י ע"ז ודברים מבוארים בגמ' הם ולא אתא לאשמעי' אלא דלכתחילה נמי שריא והגם די"ל דכונתו עמ"ש שם ואפ' וכו' מ"מ מדלא כתב כלשונו אפשר ומדלא נקיט דבא לאשמעי' שריותא דלכתחילה יש לדקדק דס"ל כדעת הריטב"א דשרי לכתחילה או דגם להריטב"א בדרך אפ' אמרה למרן פשיט"ל דשרי וכ"נ שהבין הב"ש סי' י"א סקי"ב שכ' בשם הנ"י להתיר בפשי' ולא זכר ל' אפשר כלל וכן סיים דל"ד למ"ש בסמוך (נר' דהיינו עמ"ש שם סק"ז) דמשום קול כזה לאו ריעותא כלל ע"ש וכ"כ ה' יד אהרן שם הגהב"י אות י"ב בשם ריא"ז בס' אורים גדולים דמ"א ע"ב וא"כ נר' דהכי נקטי' לדינא וכ"ש שלא ראינו עד עתה מי שחולק בזה כלל

והגם דלא נתברר דמוציאי הקול הם האויבים כיון דאיכא אויבים בעיר סגי ואין אותו הקול קול כמש"ה בית יהודה אה"ע סי' י"ט ושכן מבואר בהרשב"ש סי' ר"ח והגם דהאויבים הנז' אינם אויבים גמורים שלא דברו עמה ג' ימים באיבה והרב ב"י שם כ' דבודאי אויבים גמורים בעי' באופן הנז' ע"ש לענ"ד ל' הרשב"ש סי' ר"ח שכ' דבזה"ז מועטים הם שאין להם אויבים הוא נגד זה דאלו היתה הכונה באויבים שלא דברו ג"י באיבה אדרבא מועטים הם שיש להם אויבים ומ"ש הב"י שם דהרשב"ש לא סמך ע"ז למעשה רק רצה לומר שאם תרצה להקל ולחלק בין זמנם לזמנינו מ"מ הרי יש טענה אחרת וכו' לענ"ד א"ז במשמעות דבריו כלל דאי איתא הי"ל לדחות זה בלא"ה ומה גם דגוף החילוק ליתיה ולא הי"ל לצדד בו כלל כיון דאין לו שום חיילות א"ו דסתם אויבים נמי מבטלי לקלא וה"ן מסתברא שלא להרחיק הדיעות כ"כ דהרשב"ש אפילו לדברי הב"י מצדד דבלא אויבים כאויבים דמי ואנו אומרים דגם דהחבר עיר אומר דיש אויבים לא חשיב כה"ג אויבים. וכן יש להוכיח לע"ד מסתמיות דברי כל הפוסקים שלא הזכירו תנאי זה כלל. וקצת יש להוכיח כן ממה שלא אמרו בגמ' שונאים שאז היה מקום לחשוב דהוי כסתם שונא דעלמא רק אויבים וא"כ נראה דנקטי' כמו שנראה מדברי הרשב"ש דהגם דחשבי' לה כפלוגתא ספיקא דרבנן לקולא

עוד יש להתיר ממ"ש הב"י שם משם כמה פוסקים דבעי' קול שהוחזק בב"ד וא"כ י"ל דהרשב"א והב"ש והח"מ בכה"ג מיירי וא"כ בנ"ד שלא נתקבל שום עדות בזה ולא הוחזק כלל בב"ד אינו קול ואינו אוסר כלל גם לכתחילה. ועוד יש להתיר ממ"ש הב"י דיש סוברים דלא הוי קול כל שהקול יוצא מחמת עידי כיעור וא"כ נר' דכמו דאינו אוסר ה"ה והוא הטעם דל"ח קול ומותר לכתחילה לכנוס וכ"ש בנ"ד דהקול אינו מחמת עידי כיעור רק חשדא בעלמא ממה שראו שהולכת לביתו ומכבדת את ביתו ומצעת המטות וכיוצא. ועוד נר' להתיר ממה שסיים הריטב"א שם בחי' אבל בדבר מכוער ודאי אסרי' לה לכתחילה על הנטען ואפי' לרב ולרבנן דלא איפליגו אלא בדיעבד ע"ש ומשמע דאם אין כאן דבר מכוער אין לאסרה גם לכתחילה וליכא בזה גם משום לזות שפתים והגם דהרשב"א נר' דלא ס"ל כן סד"ר לקולא כ"ש דנראה דכ"ד הנ"י ומרן הב"י שהביא דבריו ושם כתוב כל דליכא דבר מכוער ע"ש והגם דהב"ש והח"מ קיימי בשי' הרשב"א נר' דלא נדפס בזמנם או לא נמצא בידם חי' הריטב"א וא"כ אין מזה הכרעה לבטל דעת הריטב"א וספיקא הוי ולקולא ועוד דאנן בתריה דמרן גרירי שנראה דדעתו כהנ"י והריטב"א וכאמור וכ"ש בהצטרף כל הספיקות יחד. זהו הנלע"ד אם כה יסכים מוה"ר הרה"ג מהר"ם שתרוג נר"ו [ועי' לה' ישיב משה ח"א סי' קע"ג שהסכים עמו להתיר]