שואל ונשאל חלק א רפה

ובנ"ד כבר קיים כמבואר במעשה שהיה הנז' ואין מן הצורך להוכיח זה כי הוא פשוט וכן מתבאר להדיא מדברי ערך השלחן אה"ע סי' א' אות ז' שלא נחלקו הפוסקים רק בילדה ולד אחד אבל כל שקיים כ"ע מודו דאינו יכול לישא אחרת ולא לגרשה במקום שיש תקנה וכמו שכתבו במכתבם הנז'

ומה שטען דאשתו ראתה מחמ"ת ג"פ ונאסרה עליו אין מקום לטענה זו דכיון דאפילו לדבריו עברה ושמשה ולא ראתה מותרת כמ"ש מור"ם יו"ד סי' קפ"ז ס"י ואפילו בפעם אחת שלא ראתה מותרת וכדעת הש"ך וכמו שמסיק ה' דרכי תשובה ס"ק רכ"ב ע"ש וכ"ש אם כמה פעמים שמשה ולא ראתה וכמו שכן נראה מסתמיות השתלשלות המעשה שנשאל הבעל ,,אם אחר הפעמים האלו נזדווג עם אשתו ? והשיב שנזדווג ולא נהיה עוד דם בשעת תשמיש ע"כ' ומזה מוכח שנזדווג כמה פעמים כדרך כל הארץ וכן מוכח מדקדוק לשונו ,,ולא נהיה עוד דם" שזה מורה דכמה פעמים נזדווג ולא ראתה עוד מחמ"ת וכיון שכן מותרת לכ"ע

ומה שכתבו שנשבע שלא יעבור חדש עד שיגרשנה וגם אסרה על עצמו כאמו ואחותו. בזה נראה שישתדלו עמו להתיר לו שבועתו בפתח וחרטה. וכן בכלל זה יתירו לו מה שאסרה כאמו ואחותו כמתבאר מדברי מרן ז"ל ביו"ד סי' ר"ה ס"א ובמור"ם שם והגם דהרדכ"ז ז"ל ח"ב סי' תשל"ד כתב דיגרש מפני השבועה וכותבים עליו חומרות וקנסות וערבנות שיחזירנה ע"ש נראה פשוט דכל כמה שאפשר בלא גירושין על ידי פיוס שיתחרט ויתירו שבועתו טפי עדיף אם מצד אטרוחי בי דינא. אם מצד הוצאות הגט. אם מצד דשמא בימינו אלה שאין כח בית דין יפה כל כך כמלפנים כל החומרות והקנסות והערבנות לא יועילו ולכן נראה דאם יש אפשרות על ידי התרה הנה מ"ט ומ"ן ואם מאן ימאן באומרו שלא נתחרט וכיוצא יטילו עליו חומר המזונות עד שסוף סוף יתחרט ויתירו לו שבועתו ואיסורו ותשוב אליו כמלפנים

גם ראינו כתוב שם וזה לשונם ,,והאמת שהבעל אמר אלינו זה שהוא מסתפק בה שיש לה איזה דבר עם הערל הזה וגו"" ע"ש. לשון זה מורה שאין כאן רק עלילה בעלמא וכן מוכח ממה שלא זכר הבעל זה בטענותיו לגרש וכן מוכח ממה שכפי הנראה אין החשד זה מחודש עתה אלא עבר עליו זמן מה והוא לא בא לבית דין על זה. וגם כפי הנראה נזדווג עמה אחרי החשד וכל זה מורה ובא שאין כאן רק עלילה בעלמא ולכן מזה לא כתבנו כלום ולא השבנו רק על הצדדים הבאים במעשה שהיה נאם הכו"ח ביום כ"ה אייר התרצ"ו פה אי ג'רבא יע"א: ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א. ע"ה רחמים חי חויתה בלא"א חנינא הכהן ס"ט

סימן ל"ב

שאלה ראובן נשא אשה וכתב לה כתובה על ידי סו"מ כנהוג ויעקב אביו נכנס ערבן וז"ל שטר הערבנות. מעידים אעח"מ כי ביום פ' כשקנינו מיד החתן ראובן הנז' על כתובת אשתו מרת פלונית להיות כי היה החתן הנז' חסר דעת קצת ולא יכיל למיקם בסיפוקא דאנתתיה כדחזי לכן נכנס אביו יעקב ערבן על כל מה שנתחייב בנו הנז' לאשתו הנז' ככל הכתוב בכתובתה בין על סכי הכתובה נדוניא ותוספת בין על המזונות וכיוצא וקנינו מיד יעקב הנז' על כל הנז' ע"כ. ואחרי עבור איזה חדשים מהנישואין נטרפה דעת ראובן הנז' ונתפשרו פשר זמניי יעקב אבי ראובן הנז' וכלתו הנז' שתקח כל מה שהביאה בנדונייתה בידה ותלך אצל אמה למדנין יע"א ואין לה כל משך הזמן ההוא אשר גבלו ביניהם שום תביעה של מזונות וכיוצא לא על בעלה ולא על חמיה ואחרי עבור זמן המוגבל יעמדו לדין ושוב ביום פלוני עמדו לדין ותבעה אשת ראובן הנז' מחמיה מזונותיה בכח הערבנות הנז' והמורשה מחמיה הנז' השיב כי תדור בחצר חמיה הנז' כמו שהיתה וחמיה הנז' מוכן לזון אותה וכן השיב כי היא תופרת במכונה ומעשה ידיה לבעלה ויש במעשה ידיה יותר מדמי מזונותיה. והיא אומרת כי מאחר שבעלה נטרפה דעתו אינה רוצה לדור לא בחצר שבו דרים חמיה ובעלה ולא בחצר אחרת מהעיר