שואל ונשאל חלק א רפא

להדיא בהרשב"א סי' תקמ"ז דמסיק שם דאין היורשים יכולים לומר לה טלי כתובתך והתרפאי ממנה דרפואה כמזונות וכמו שבמזונות אין רשאים גם ברפואה אין רשאים ושאני בעל דיכול לפטרה בגט ע"ש. וכן יש לדקדק מדברי הרמב"ם ומרן ז"ל דלא כתבו דין זה רק בבעל עם אשתו ואלו גבי אלמנה לא כתבו דין זה כיעו"ש. הכו"ח ביום ד' לחדש שבט התרפ"ח ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן כ"ו

שאלה רב שפסול להיות דיין מחמת קורבה אם יכול לעמוד ע"ג שלשה הדיינים לסדר החליצה

תשובה הכנה"ג סי' קס"ט הגה"ט אות ח' והבאה"ט סי' קס"ט ס"ק ג' כתבו דמהר"ם מינץ סי' כ' כתב דלבי מגמגם בזה. והכנה"ג כתב שאין להקפיד בזה ע"ש ונראה דלדינא יש להתיר דאין ספק מוציא מידי ודאי כיון דלמהר"ם מינץ הדבר מסופק ולהכנה"ג הדבר פשוט להתיר. ועוד דהכנה"ג ראה דברי מהר"ם מינץ וחלק עליו אח"כ ועוד דה' יד אהרן הביא דבריהם ולא העיר משמע דס"ל כהכנה"ג וכן הרב גנת ורדים שזכר שם ה' יד אהרן נראה בפשיטות דדעתו כהכנה"ג וא"כ הו"ל יחיד ורבים והלכה כרבים. ועוד דמלשון מהר"ם מינץ עצמו מורה שאינו מסופק ספיקא דדינא אלא גמגום בעלמא וכ"ז בשאר קורבות וכ"ש אם הקורבה היא ראשון בשני בתרי בעל כאשתו דבפלוגתא מתני וכמ"ש בח"מ סי' ל"ג ס"ד דיש להתיר בלא"ה מס"ס שמא כהמתירים ואת"ל כהאוסרים שמא כהכנה"ג ודעמיה דבעומד על גבם אין להקפיד וכאמור. וכן הסכים אתי מו"ה ישיב משה נר"ו [ונדפסה בישיב משה ח"ב סי' קמ"ה] וכן עשינו מעשה ביום י"ב חשון התרפ"ז בהסכמת מהרצ"ך נר"ו ומהרי"ב נר"ו ואני הצעיר הכו"ח ביום הנז' ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן כ"ז

שאלה אלמנה אשר היתה נשואה לאיש אחר ועמדה עמו כט"ו שנה וחל"ש לרוב דאגתו על כספו שאבד ממנו ושוב נשאת לזולתו ועמדה עמו כשמנה עשר שנה וחל"ש זקן יותר משבעים שנה ועתה איש אחד כבן ששים שנה קטוע שעל פי פקודת הרופא נקטעו ב' רגליו ומתה אשתו ובא לישא אשה זו האם יש להבית דין להודיעם שלא ינשאו מפני שהיא קטלנית או אין צריך להודיעם ואם צריך להודיעם אם הוא רוצה והיא רוצה ואינם מקפידים האם מונעים אותם הבית דין מזה או יש להבית דין להעלים עין מלמונעם ודי במה שהודיעום

תשובה דבר זה הוא בפלוגתא בין הריב"ש והרשב"ץ ודעת הרשב"ץ דהלוקח יחוש לעצמו ואין בית דין זקוקין לכך ולא הסכים עמו הריב"ש כמבואר בתשובות הרשב"ץ ח"ג סי' י"ד. ולדינא נראה דהגם דהנמק"י ביבמות פרק הבא על יבמתו כתב בשם הריטב"א אע"ג דבעי למנסב אשה קטלנית ולאיזוקי בנפשיה לא שבקינן ליה דהא איסורא הוא ובכלל שופך דם האדם ומנדין אותו בבית דין עד שיגרש וכן ראינו לרבינו שעשה מעשה מ"מ נראה דכל זה אינו אלא לדעתו ז"ל דקאי בשיטת הרא"ש דאם נשאת תצא אבל לדעת הרמב"ם ז"ל בפ' כ"א מה' איסורי ביאה הלכה ל"א ומרן ז"ל באה"ע סי' ט' ס"א דס"ל דאם נשאת לא תצא אין הבית דין חייבים לא להודיעם ולא למונעם וכמתבאר מדברי מרן בכסף משנה שם בשם הרמב"ם בתשו' וכן הוא בפאר הדור סי' קמ"ו ע"ש ומה שכתב הרמב"ם בראשית דבריו בפאר הדור באשר תדעו שזאת המוחזקת לקטלנית מנעו אותה לבלתי תנשא לשום אדם נראה דהיינו דוקא באם באה לשאול אבל אין הבית דין חייבים להזקק להם וכמו שכן מסיים שם הרמב"ם והלכה למעשה אצלנו בכל ערי האנדלס תמיד שימות בעלה הראשון והשני ואינה נמנעת מלישא וצ"ל דברישא מיירי שבאה לשאול ובסיפא מיירי בלא באה לשאול והגם דהתה"ד סי' רי"א כתב דהרמב"ם