שואל ונשאל חלק א רפ

סימן כ"ד

שאלה אם יש קפידא להיות החופה ושבע ברכות ביום ד' בעוד היום או אין קפידא בזה ועושים החופה ושבע ברכות גם בליל ה'

תשובה לפי מנהגינו שקוראים הכתובה אז בשעת החופה להשמיע ברבים כל זה הנה הכתובה כתוב בה ברביעי בשבת וכמו שכן הוא נוסח כל הכתובות וא"כ ודאי דיותר נכון שיהיה זה ביום רביעי והגם דשפיר י"ל דהקורא קורא מ"ש בכתובה שהקנין של הכתובה היה ביום רביעי וקוראים אותה עתה בלילה ליל ה' הא מיהא טפי עדיף להיות הדבר בעתו ובמועדו. ועוד דמתניתין היא בכתובות דף ב' בתולה נשאת ליום הרביעי והגם דהטעם הוא שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד שהב"ד היו יושבים בב' ובחמישי כדאיתא שם במשנה ובגמרא ופה בעירנו אין הב"ד קבועים בשני וחמישי ואדרבה בשני וחמישי שהם ימי השוק אין דנין ומבואר מדברי מרן ז"ל באה"ע סי' ס"ד ס"ג דבמקום שאין ב"ד קבועים בב' וה' לא איכפת ע"ש מ"מ כיון דעינינו הרואות דאין נושאים בתולה בשאר ימים רק ביום רביעי ש"מ דקיבלו אנשי העיר לקיים התקנה הראשונה שתיקנו חכמי המשנה ואין לשנות וכן מוכח גם מלשון הכתובה וכאמור וע' להתו' בכתובות ד"ה ליום הרביעי שכתבו ולא בליל חמישי כדאמר בפ' בתרא דנדה דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא כ"ש אם יעשה נישואין בליל ה' דאיכא למיחש שיטרד בנישואין וכתובה ולא יבעול וכן המרדכי בריש כתובות הביא דבריו מור"ם בד"מ כתב אבל לא תיקנו שתנשא לילה שאין רגילות לעשות נישואין בלילה ע"ש וא"כ כיון שהתקנה הראשונה היתה שתנשא ביום רביעי ונגררו פה אחרי התקנה הראשונה יש לעשות החופה והקידושין ושבע ברכות ביום רביעי בעוד יום. ועוד דכבר הסכימו הב"ד שקדמונו פה לעשות החופה וקידושין ושבע ברכות ביום רביעי בעוד יום למגדר מלתא מכמה קלקולים הנמשכים ממה שיהיה זה בליל ה' וכבר הוכרז כן מהב"ד בבתי כנסיות והונהג כן כמה שנים וא"כ הו"ל הסכמה ותקנה למגדר מלתא ואין לזוז ממנה אם לא שיש איזה אונס המצריך להיות טבילת הכלה בליל ה' דבכי האי גוונא לא תיקון ומרשים להם הב"ד על זה כידוע. הכו"ח ביום ד' חשון התרפ"ט ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן כ"ה

שאלה אלמנה שחלתה וראו היורשים כי החולי שלה ארוך האם יכולים לומר הרי כתובתך והתרפאי ממנה כמו שיכול הבעל לומר לאשתו כמבואר בסי' ע"ט או לא

תשובה לכאורא היה נראה דק"ו הוא ומה אשה דחייב בעלה ברפואתה בין שיש לאותה רפואה קצבה בין שאין לה קצבה אם היה החולי ארוך יכול לומר לה הרי כתובתך והתרפאי ממנה כמבואר בסי' ע"ט אלמנה דאין חייבים היורשים רק אם היתה רפואה שאין לה קצבה כמבואר שם לא כ"ש. אך נראה דיש לחלק בדבר דהתם יכול הבעל ויכולה האשה לקבל גטה עם כתובתה ותהיה לעצמה אך באלמנה שאין כאן בעל ולא יורשים נותנים לה גטה לא וראיה לזה דאם אמר הבעל הרי כתובתך והתרפאי ממנה יכולה היא לעכב ולומר שאינה רוצה שתקבל הכתובה בלא גט כדמוכח ממ"ש מרן סי' ע"ט שיאמר לה ואם לאו הריני מגרשך וגו' אלמא דלכפותה להתרפאת מכתובתה אינו רשאי בלתי גט עמה וברצונה הדבר תלוי בזה. והגם דאלמנה אינה נקשרת תו בגט ויכולה להנשא בלתי שום גט והו"ל לגבי דידה כאלו אין כאן שייכות לגט מ"מ הא מיהא כל שלא קיבלה גט מבעלה עדין מקושרת היא באותו שעבוד שנשתעבד לה בעלה בעת שנשאה וא"כ י"ל דיכולה היא לעכב בזה ולומר אדעתא דהכי נשאת לבעלה שאם לא גירשה בגט תהיה מתרפאת מנכסי בעלה והיורשים במקום בעלה ושו"ר דבר זה מפורש