שואל ונשאל חלק א רעז

מניעת יכולת או מפני השלום ויש עוד להאריך בזה ואכמ"ל

ועוד נלע"ד דלא שייך כלל בזה איסור גירושי אשה ראשונה דמבואר בהרשב"ש סי' תי"א דזה דוקא באם אין כופין אותו לגרש אבל בכופין כגון שיש בה ערות דבר או ששהתה עשר שנים ולא ילדה נדחה איסור זה ע"ש וא"כ נראה דאם אינה רוצה להניחו לא להתגרש ולא לישא אחרת אין לכופו למזונותיה

ועל דבר מה שרצה לישא אשה זו והאשה ראשונה אומרת שלא ישאנה הדבר ברור דהדין עמו שהרי גם גבי אביו ואמו כתבו הפוסקים דאין צריך לשמוע להם. גם מה שטענה שישיא בנו והבן אולי יוליד בת טענת הבל היא חדא דאין זה מועיל לענין מצות פו"ר כמבואר מדברי מרן סי' [א' ס"ו] ועוד דהוא מסופק אם יוליד. ועוד דודאי כ"ע מודו דמצוה בו טפי ובכן נלע"ד דכשנותן הבחירה בידה אם להרשותו לישא אחרת או לשתתגרש הדין עמו. אלא דיש להשתדל לשיבטיח לה מזונותיה אם לא יכלה לשבת עם צרתה שתהיה בבית אביה והוא מעלה מזו עד שתרצה להתגרש בכתובתה בדרך הבאת שלום לימים יבואו וברצון הבעל ולא על צד ההכרח כנלע"ד הכו"ח ביום כ' טבת התרפ"ו ע"ה כ משה הכהן סילט"א

סימן ך

שאלה מי שרוצה לישא אשה בליל פסח והמשתה והשבע ברכות יהיו בערב פסח והיחוד והבעילה הם בליל פסח אם יש בזה לתא דאין מערבין שמחה בשמחה

תשובה מרן ז"ל בא"ח סי' תקמ"ו ס"ג כתב דהכל מותרים לישא בערב הרגל ולעשות סעודה ברגל ע"ש ולא נתבאר מאי ניהו דקרי ליה נישואין בערב הרגל. ולכאורא נראה דהיינו החופה שמביא אותה לביתו ומקדשה ומברך ז' ברכות ואי הכי הוי שפיר דמי גם אם יעשה הסעודה ברגל וכמ"ש מרן ז"ל וכ"ש אם גם הסעודה או המשתה עושהו מערב הרגל וברגל אינו עושה שום סעודה דודאי ליכא משום אין מערבין דכבר השמחה היתה בערב הרגל וכדאיתא במועד קטן דף ח' דעיקר השמחה יום א' ע"ש וכן שמעתי דנהגו פה לעשות השבע ברכות בערב הרגל דסוכות ובערב ר"ה ובערב כפור ובערב פסח ואין פוצה פה ומצפצף בזה אלא דיש להבין האם הנישואין שכתב מרן הוא כנז' או לא וכל דברי הפוסקים שראיתי סתומים הם וראיתי למרן באה"ע סי' נ"א ס"א שכתב דמשתצא מרשות האב אעפ"י שעדיין לא נכנסה לחופה הואיל ונעשית ברשות בעלה יירשנה וכן אם הלך האב או שלוחיו עם הבעל ונכנס עמה בדרך לחצר ונתייחד עמה שם לשם נשואין ה"ז יירשנה בעלה ע"ש וזה מורה דנישואין ר"ל לקיחתה מרשות אביה לרשותו של בעל וכן דייק לשון נישואין ולשון ישא דר"ל כמו לקיחה ונטילה מרשות לרשות ודי בזה לפי הנראה מסתמיות דברי הפוסקים שכתבו רק לישא ולא זולת משמע דסגי בהכי וכ"ש דהמנהג ששמענו פה הוא כנז' דליכא רק זה שלוקחה מרשות אביה לרשותו וכ"ש כי איכא נמי שבע ברכות ומשתה הנהוג בעי"ט ועי' עוד להפת"ת סי' ס"א ס"ק א' וס"ק ז' ואכמ"ל כעת דלפי הנראה דזהו עיקר שם נישואין וכאמור כ"ש דהכי נהוג וא"כ שפיר דמי שלא לחוש לאין מערבין וכאמור. וכן יש ללמוד מדברי ה' כס"א סי' תקמ"ו ומדברי מהרימ"ט בריש חידושיו לכתובות עש"ב וכן יש ללמוד מדברי הפוסקים הכנה"ג וזולתו שכתבו דסמוך לחשיכה נושאים וגו' דודאי הנישואין ביאורו כמ"ש דאל"ך כמעט הוא מן הנמנע במציאות והיה להם לבארו יפה [אה"ב עי' באה"ע סי' נ"ה ס"א דהיחוד הוא הנקרא כניסה לחופה והוא הנק' נישואין בכל מקום ע"ש וכנראה שמנהגם שקודם הסעודה נכנס החתן וכלתו לחדר ואוכלים יחד לבדם. אולם כפי הנראה שהמנהג אצלנו הוא כסברת מור"ם שם שכל שהביאה לביתו לשם נישואין נקרא חופה ע"ש שאין רגילין כלל להתיחד החתן וכלתו רק אחר הז"ב והסעודה שעושים בלילה בריבוי עם. ונראה דעל זה סומכין לישא ערב הרגל שכל שהביאה לביתו לשם נישואין