שואל ונשאל חלק א רעה

שם בשם הט"ז והב"ש נראה דכל שהוא בעיר אחרת אפילו במדינה אחת אין ממתינים לו דהרי הביא מעשה שם שהיה רחוק היבם מפאריז ששים מיל וכפה מהר"ם מינץ את היבם קטן והוכיח מזה דלאו בהרחקת הדרך תליא מילתא אלא אם היבם בעיר אחרת והיבמה עניה אין לה להשכיר שליח לשם להודיעו ע"ש

ומ"מ נלע"ד דבזה"ז דיש בי דואר ותיליגראף ותיליפון ורבני עיירות משיבים לרבני עיירות ע"י הבידואר או אחד מהנז' ואין בזה הוצאות רק דבר קל מאד ודאי דיש לשלוח להגדול ע"י הב"ד שם ולראות מה בפיו ואם לא רצה לבוא חולצת ע"י הגדול שנמצא פה ואין להפסיד היבמה כי לפי המסופר היא בתורת עניה וכן אין להפסיד היבם שיבוא כי גם הוא לפי הנשמע בתור עני. וזכורני כי מקרוב עשינו פה חליצה ליבם חזרזיס ואחיו בבן גאזי ועכ"ז שלחנו לו ע"י הב"ד שם ע"י הבידואר והשיב שאינו יכול לבוא ויחלוץ אחיו במקומו. וכ"ש בנ"ד דהוא בעיר הבירה תונס דיש לשלוח לו תחילה וכאמור. הכו"ח ביום כ' לחדש אייר התרפ"ז ליצירה ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ח"י

נשאלתי מידי"ן החה"ש הדה"מ כמה"ר ר' מכ'לוף עידאן הי"ו האם אשה שהיתה עגונה ונתקבלו בה עדיות והותרה ע"י ב"ד צריכה להתעכב תשעים יום שהם ימי הבחנה מעת שהותרה או"ד חשבינן רק מעת שנעדר בעלה

תשובה הב"ח סי' ע' כתב וז"ל. הנראה לפע"ד כתבתי להתיר אשה זו לאחר שיחלוץ לה יבמה לפי הזמן שנתנו רז"ל והוא תשעים יום מהיום יום ו' וגו' ומבואר מזה דצריכה תשעים יום מעת שהותרה להנשא ע"ש אלא שלא הראה מקור לדבריו והדבר מצד עצמו תמוה מאד דמה תלוי זה בהתיר הב"ד אחרי שנעדר בעלה מאז זמן רב ונתאמת ע"פ הדין כי אותו ההעדר היה ע"י מיתה א"כ הגע עצמך אשה זו כשאר נשים דעלמא דמת בעליהן דמונין תשעים יום חוץ מיום המיתה עצמו וכמ"ש מרן ז"ל בסי' י"ג ס"א ע"ש. והנראה פשוט דכונתו ז"ל עפמ"ש מרן ז"ל שם ס"ב יבמה שמת היבם צריכה להמתין ג' חדשים אחר מיתת היבם ע"ש והיינו משום דחיישינן ליבם זה שמא בא עליה ולכן ס"ל להב"ח דבנדונו צריכה תשעים מהיום שהותרה דקודם זה היתה בתורת ספק אשת אח ומשהותרה היא בתורת יבמה ולכן חיישנן שמא בעודה בתורת יבמה בא עליה והגם דחלץ לה וממה שחלץ לה מוכח שלא בא עליה וכמ"ש התוס' ביבמות דף מ"ב ע"א ד"ה לאחר ע"ש וכן מבואר מדברי מרן בש"ע סי' קס"ד ע"ש אפשר דהב"ח ס"ל דע"י שהותרה מעיגונה יש לחוש להם יותר אבל בעיגונה דעלמא אין מקום לע"ד גם לדעת הב"ח לחוש לימי הבחנה וכ"ן מסתמיות דברי כל הפוסקים הם המדברים בהתיר עגונות שלא יש מי שהעיר ע"ז כלל. וכ"ר להשד"ח מע' א' אישות סי' ו' שכ' בשם ה' חקקי לב סי' ז"ן דף קי"א ע"ב דה' שאגת אריה וקול שחל וי"א וידיו ש"מ תמהו ע"ד הב"ח הנז' ומסיק שם דאין להחמיר בזה כלל ושכ"כ ה' יד שאול ביו"ד סי' שצ"ב ע"ש ושהחקק"ל כ' דגם הב"ח לא אמרה אלא בעגונה הזקוקה לחליצה דצריכה להמתין ג"ח משום זיקת היבום וביאר שם כונתו דבשאר עגונות גם הב"ח מודה ע"ש ושה' זכר דבר מע' חליצה אות א' הביא מה' בארות המים דף ר"ז דבעיגונה הזקוקה לחליצה צריך להמתין ג"ח מיום שנתנו הב"ד ההתיר וכונתו כמ"ש הב"ח ושה' חיים ושלום ח"ב דף כ"א ע"א וע"ב נראה קצת דאינו מודה להב"ח גם בזה ע"ש וא"כ למדנו דבשאר עגונות דעלמא אין מי שסובר שצריכה להמתין ג"ח מיום שפסקו לה ההתיר ואדרבה סתמיות כ"ד הפוסקים הוא דאין שום חשש בזה דאלת"ה זהו התנאי הרא' שהיה מתנה כל פוסק בסוף פסקו ובפרט שאין שום מקור לזה ולאו כל שעתא ושעתא מתרחיש מי שיודע זה. זהו הנלע"ד ביום ח"י תמוז יה"ל התרפ"ו ע"ה כ'לפון משה הכהן סילט"א: