שואל ונשאל חלק א רעג

ולענין ספק ד' באמירת השליח בפני נכתב ובפני נחתם הנה מור"ם ז"ל סי' קמ"ב ס"א כתב דיש אומרים דאם יש לשליח הרשאה וכתוב בה מי הם עדי הגט דזה מיקרי נתקיים בחותמיו וא"כ אין השליח צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם ויש חולקים ואומרים דהרשאה לא מיקרי קיום וכן נוהגים דשליח אומר בפני נכתב ובפני נתתם אף כשיש לו הרשאה ואין לשנות ע"ש וע"ש להב"ש סי' קמ"א ס"ק מ"ב שכתב דהריב"ש לחומרא בעלמא כתב כן (דהוא אחד מן החולקים) ועי' להפת"ת ס"ק ה' שכתב דהנו"ב תניינא סי' קפ"ח כ' על הב"ש דיפה כתב ושכן מוכח בהריב"ש עצמו ע"ש דלדעתו לא החמיר הריב"ש אלא מטעם שלא אמר בפ"ן ובפ"ן כתיקון חכמים אבל בנדונו שאמר אלא שמסופקים אי מהני ולא עבר על תקנת חכמים מודה הריב"ש שקיום הרשאה מהני ע"ש ודומה לזה י"ל דלא החמיר הריב"ש ז"ל אלא בדאפשר לו' בפ"ן ובפ"ן אבל בדלא אפשר גם הריב"ש מודה דהרשאה הויא כקיום דחשיב כדיעבד ובפרט במקום שעת הדחק ועיגון וצי"ב עוד

עוד איתיה בתקנתא שאחרי נתינת הגט ליד האשה יעכבוה הב"ד מלהנשא עד אשר ישלחו את הגט הנז' ויהיה בו קיום כדין ויחזירוהו לידם וכמ"ש מרן ז"ל בסי' הנז' ס"ז דאם איחר יותר וגו' ואם לא נטלו ממנה ה"ז פסול עד שיתקיים בחותמיו ע"ש אלמא דמהני קיום גם אחרי הנתינה וכמ"ש הפת"ת סק"ו בשם הנו"ב סו"ס קכ"ח ע"ש ועוד דיכולים הב"ד לכתוב קיום מתחילה בגט עצמו וממילא א"ץ לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכמ"ש מרן ז"ל שם ס"א דאם אין השליח עומד בשעת כתיבה וחתימה לא ינתן לה אא"כ נתקיים בחותמיו ע"ש ופשוט דכוונתו שתהיה עדות וקיום הב"ד בגט עצמו מדלא ביאר איך הוא אופן הקיום [עי' להפת"ת סי' קמ"א סקל"א משם תשובת גאוני בתראי שלא לעשות קיום בגט רק אחר הנתינה ע"ש וכעת לא ראיתי מי שדבר בזה וצ"ע] ולמ"ש הבאה"ט בח"מ סי' מ"ו ס"ק ס"ח בשם הש"ך י"ל דמהני סימני הגט לקיום גם דאינו בגוף הגט אלא דמילפף ביה וכ"ש אם יהיה חתום הכל מהב"ד לב"ד [נר' דר"ל מהבידואר להבידואר דאז ליכא חשש בגט והוי הרשאה במקום קיום לכ"ע וא"ץ לקיום דלא חיישינן לנאבד או נשרף כיון דחתום מהבידואר ודאי דהוא עצמו שנשלח] למסרו להשליח וצ"ע עוד בזה ועוד איתיה בתקנתא שימנה הבעל שליח במקומו וירשהו למנות שליח אחר והשליח הראשון יאמר בפני ב"ד שבעירו בפני נכתב ובפני נחתם ואח"כ השליח הב' יאמר בפני ב"ד שבעיר האשה שליח ב"ד אני וכמ"ש מרן ז"ל ס"ט דיעשנו בפני ב"ד וכל אחד אומר בפני בית דינו שליח ב"ד אני ע"ש ועוד דאיתיה בתקנתא שיהיו הרשאות מהבעל להשליח ראשון ומהשליח ראשון לשליח שני וא"כ גם שלא יאמר כלום מהני כמ"ש מור"ם ס"ט בשם הריב"ש דבמקום עיגון יש להקל וע"ש להבאה"ט בשם הב"ש

ולענין ספק ה' דאין ידועה חתימת העדים והב"ד שקיימו חתימות העדים מדברי מרן ז"ל בח"מ סי' מ"ו סי"ד לכאורה יראה דאין תקנה לזה כיון שאין חתימת העדים וחתימת הב"ד המקיימים ידועים אבל מור"ם ז"ל באה"ע סי' קמ"ב סעיף י"ט כתב י"א דאם הביא השליח הגט מקויים בחותמיו אעפ"י שאין מכירים חתימות דייני הקיום מ"מ במקום דחק ועיגון יש להקל ולסמוך עליו אע"פ שלא אמר השליח בפ"ן ובפ"ן הואיל ואי אפשר להחזיר ולומר יש לסמוך על החתימות דמן התורה עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי ע"ש והגם דהט"ז ז"ל ס"ק כ' שאין לסמוך ע"ז למעשה כיון דאיכא עיגון בדבר יש לנו לסמוך על מור"ם ז"ל ועוד די"ל דבנ"ד דהוי שליח ב"ד (זה לפי התקנה שיאמר שליח ב"ד אני] וא"ץ שיאמר לא בפני נכתב ולא בפני נחתם גם הט"ז מודה דא"ץ קיום לעכב. ועוד דאיכא נמי ההרשאה והיא מקויימת ואפשר דבכה"ג יודה הט"ז וצי"ב עוד ועמש"ל בזה בעה"ו [עיי' להשש"א שכתב סברה זו לדעת מהרש"ך ודעמיה]

ולענין ס' ו' דאין אנו מכירים טיבם של הב"ד שם כבר כ' הלבוש סי' קמ"ב ס"ט דלא