שואל ונשאל חלק א רעב

וצרפת וכן נהגו באלג'יר ובכמה קצות תבל אין לחוש לחומרת הסברות שאינם כדינא וכ"ש וק"ו בנ"ד שבא לשלוח ע"י בי דואר שהם ממונים מהממשלה לקבל ולשלוח ע"י עגלת הפוצטא וכיוצא ואין להם שום מבוא ואדרבה הנימוס עוצר בעדם מלשלוח ידם בשום מכתב יהיה מה שיהיה וכ"ש באם שולחין אותו בטוח (ריכומאנדי) וחתום בטבעת המשלח שכמעט אי אפשר בעולם שישלחו יד בו ואין יודעים ממה שיש בו בשום אופן ודומה זה לרואה עגלת גוי הולכת ומכניס באיזה זוית ממנה גט חתום ומודיע את חבירו שבעיר אחרת לבוא אל העגלה לקחת דמסתברא לי טובא דבכה"ג אין מקום כלל לחוש לגוי ואפשר דגם הגאונים שפיסלו בגוי המוליך מודו בכה"ג דהוי בטוח (ריכומאנדי) או אפילו אינו ריכומאנדי יש להתיר חדא דאפושי פלוגתא לא מפשינן ותו דכיון דדבריהם ז"ל תמוהים וכמו שתמה הרא"ש על זה א"כ הבו דלא להוסיף עלה שלא להגדיל התימא יותר המורם מכל זה דלע"ד שפיר יכולים לשלוח ע"י הבידואר בטוח ריכומאנדי חתום וסגור בלי פקפוק. וכן דעת הרה"ג מהר"י זיתון ז"ל שכתב וז"ל דכבר נהגו בכל קצוי תבל להקל בזה ושיש לנו ללכת אחרי המקילים בזה להרים מכשול מדרך עמנו ע"ש

ולענין הספק הראשון שהשליח בעיר אחרת והמשלח ממנהו רק בכתב מן האמור ג"כ מתבאר דדעת מרן ז"ל להתיר אפי' לכתחי' וכאמור והגם דמור"ם ז"ל מסיים ע"ז דיש חולקים וס"ל דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב ושלא ראה נוהגים כדעת מרן ע"ש מ"מ אנן בדידן דבתריה דמרן גרירי שפיר יש לעשות שליח באופן כזה וכ"ן דעת ה' יכין ובועז סי' ס"ה שכתב וימנה בכאן שליח אחד מאחיו וגו' ע"ש אלמא דאחיו הם בעיר ה' יכין ובועז והבעל כותב להם מינוי מעירו ולא חייש למינוי ע"י כתב וכן ה' זקן אהרן ז"ל סי' ל"ד דעתו דאין לחוש למינוי ע"י כתב ופשיט"ל שאדם עושה שליח אפי' ממקום למקום ע"ש וכ"ן דעת ה' בית יהודה דק"י ע"ג ודעת רבו ז"ל וכיע"ש

והגם דלפי האמור יש ב' ריעותות האחד מצד דעת הגאונים דפוסלים כשיש יד גוי באמצע ודעת יש חולקים דאין למנות בכתב שליח הולכה וכאמור וכתב ה' מהרא"א והב"ד ה' יד אהרן הגה"ט אות פ"ט דאף למאן דקאי כסברת בה"ג הם מקצת מרבוותא מ"מ בהצטרף נמי דעת מי שסובר שאין לעשות שליח שלא בפניו יעשה חומה בצורה כדי שלא יועיל שליחות כזו ע"ש מ"מ הלא מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ל"ב והב"ד ה' יד אהרן שם כתב דכיון דרבו המתירים ופשט המנהג בין הראשונים לעשות מעשה משום דהוי מעשה קוף בעלמא אין לחוש בשעת הדחק ע"ש וא"כ במקום עוגין יש לנו לסמוך על מהראנ"ח ז"ל אף אם לא היה בידינו הכרעה אחרת וכ"ש שיש בידינו לעמוד גדול וחזק והיא דעת מרן ז"ל שם דמבואר להדיא מדבריו דלא חייש כלל גם בהיות ב' האימרות מצורפין יחד זל"ז וכמבואר בשלחנו הטהור וכאמור וכ"ש למש"ל מזה דבכה"ג דע"י הבי דואר וכ"ש אם חתום ובטוח (ריכומאנדי) גם הגאונים י"ל דמודו וא"ך דל מהכא ריעותא אחת וא"כ גם מוהרא"א יודה דלא קא חייש רק להצטרפות שניהם וכאמור וכ"ן דעת הרדב"ז ז"ל הב"ד ה' יד אהרן שם דכי איכא עיגון אין לחוש וכ"ן דעת ה' יד אהרן ז"ל עצמו כיע"ש וכ"ן דעת רבני קושטא ודעת רבני ירושלים וכמבואר בבני בנימין וקרב איש סי' י"ט ע"ש ועי' לה' שולחנו של אברהם סי' נ"ה ונר' דכוונתו לאסיפת דינים בעלמא אמנם לדינא מודה דנקיטנן כמרן ז"ל

גם לענין הספק הב' דשמא השליח שבמקום האשה לא ירצה לקבל השליחות מן האמור לעיל מתבאר ג"כ דאין לחוש לזה

גם לענין הספק הג' מן האמור לעיל מתבאר דאין לחוש לזה ותו דמאי שנא משאר שלוחי דעלמא וכמו דשם אין לחוש שישבע הבעל עי"ז ויקבל חומרות העונש ע"ז וכיוצא כן נמי בנדון זה ופשוט: