שואל ונשאל חלק א רסז

איך מרן ז"ל לא פסק דבעינן מיהא שעה אלא ודאי כמו שפירשתי לעיל דכל בתוך שעה מיד קרי ליה וכאמור. ומעתה כמעט לע"ד דאין מי מהראשונים שסובר בהחלט דבעינן תכף ומיד ממש בלתי גבול וע' להחק"ל ז"ל סי' י"ב שכמעט כל יסודו בנוי על דברי מהרח"ש ולהאמור לע"ד אדרבא מוכח איפכא וכדאמרן

גם מ"ש החק"ל דזה דומה לספק אשתהי ע"ש אינו נראה לע"ד דמלבד דהכרעת כללי ההוראה אשר בית ישראל נשען עליהם וכמבואר בהקדמת מרן לב"י הוא דבעינן מיהא שעה אחת וכהרמב"ם והרמב"ן והסמ"ג והרשב"א והר"ן וכאמור עוד בה דלא דמי כלל וכלל לספק אשתהי דודאי אי אפשר כלל לומר דברגע והמינוט הראשון או גם בחלק מה מהם שיצא מהמים משתנה מן התורה אלא דיש איזה גבול זמן או גבול שינוי גופניי ע"י סימני תפיחה וכיוצא וא"כ כיון שמוכרחים לומר דמן התורה יש איזה הגבלה וכמש"ל א"כ פלוגתא זו דבעינן תכף ומיד ממש אם ימצא מי שסובר כן אינו אלא מדרבנן וכי איכא סוברים דבעינן שעה הו"ל פלוגתא בדרבנן וספקא דרבנן לקולא ובכן לע"ד העיקר כהח"מ והב"ש דשעה בעינן

ומעתה דנקיטנן דבעינן שהיה לפחות שעה ורק אז לא יוכלו להעיד יש להסתפק בנ"ד דספק אשתהי הוי אם מותרת גם מדרבנן להנשא או לא והנלע"ד דמותרת דהגם דמור"ם ז"ל סכ"ו כתב ספק אם נשתהה או לא אזלינן לחומרא ע"ש הני מילי כשהיא אסורה מדאורייתא דאז ס' אשתהי ספיקא דאורייתא ולחומרא אבל בנ"ד דפקע מינה איסורא דאוריית' וכאמור הו"ל ס' אשתהי ספיקא דרבנן ולקולא וכן מתבאר מדברי הריב"ש סי' שע"ט אשר משם שאב מור"ם ז"ל דבריו וכן מדוקדק גם לשון מור"ם דבספיקא דאורייתא מיירי שכ' אזלינן לחומרא ואפילו נשאת תצא ואלו בדקיימא באיסורא דרבנן הא קי"ל דאם נשאת לא תצא כמבו' מדברי מרן סי' ל"ד ע"ש וכ"כ מהריק"ש באהלי יעקב סי' קי"ד להדיא דהריב"ש מתיר בס' אשתהי כי ליכא איסורא דאורייתא וכ"כ מהרח"ש בקונטריס עיגונא דאתתא דף נ"א ומהרשד"ם אה"ע סי' נ"א ע"ש. וכ"ן מדברי הרשב"א ביבמות ושאר פוסקים שזכרתי לעיל בטעם הב' להתירה מדאורייתא דספק נתפח בדרבנן יש להקל ע"ש וספק אשתהי היינו משום תפיחה וא"כ הו"ל ספק נתפח וכי פקע מינה איסורא דאורייתא לקולא הוי וכאמור

ועוד דלפמ"ש לעיל באות ד' דמדלא איתפח ש"מ שלא שהה א"כ גם מדרבנן שריא ומזה נראה דאפילו להסוברים דבעינן תכף ומיד ממש הנה בזה שהעידו דלא נתפח הוי לאות דתכף ומיד ראוהו ומהטעם הנ"ל דאי אשתהי אפילו כ"ד מתפח הוה תפח שהרי הם מבארים בדברי הגמרא דחזיוה בשעתיה ואי לא מתפח תפח היינו דתכף ומיד צריכים לראותו ובלא זה מתפח. ועי' מ"ש לעיל מזה דהוכיח מדברי מור"ם שכ' ס' אשתהי ומ"ש הפת"ת ס"ק קי"ז בשם המה"ץ ואין כאן מקום להאריך

ועוד כיון דלהרמב"ם ז"ל בעינן תרתי שהה ואיתפח וכמש"ל באות ג' הגם דנראה דדעת מרן הפך זה יש לסמוך מיהא על הרמב"ם כל דנפקא מאיסורא דאורייתא ועם כי אחד מהטעמים שכתבתי לאיפוקה מאיסורא דאורייתא הוא עפ"ד הרמב"ם הנז' וכנז"ל באות ג' מ"מ הא פשו להו טובא כמה טעמים לאיפוקה מאיסורא דאורייתא ותהני לן א"כ דעת הרמב"ם והסומכים עליו לאיפוקה גם מאיסורא דרבנן כדין סד"ר לקולא דמה לי ספק מציאות מה לי ספק פלוגתא. ועוד דהו"ל ס"ס שמא כהרמב"ם דבעינן אתפח ואת"ל כהחולקים שמא זה לא שהה או שמא גלי הים צמתו ליה וכמ"ש לעיל אות ה' ע"ש: ועוד יש לעשות ס"ס עפ"ד רבינו תם כמש"ל אות ו' ואת"ל דלא נקיטנן כר"ת שמא לא נשתהה. או שמא הלכה כהרמב"ם דבעינן תרתי. או י"ל בדומה לזה שמא הלכה כהסוברים דבב' עדים לא חיישינן דאמרי בדדמי ואת"ל דחיישינן שמא נקיטנן כהרמב"ם דכל דלא אתפח ליכא כלל הא דבדדמי

ועוד דכיון דפקע מינה איסורא דאורייתא משאר טעמים יש לסמוך על הסימנים במלתא דרבנן ועמש"ל או"י וכמ"ש החק"ל אה"ע סוף סי' י"ב בשם הפנ"י אה"ע סי' ת' ע"ש: