שואל ונשאל חלק א רסו

ועוד נלע"ד דאפי' אם נאמר דכונת מרן בש"ע כהחק"ל והמ"ה דבעינן תכף ומיד מ"מ י"ל דה"מ באותה דקיימא בספיקא דאורייתא אבל בנ"ד דפקע מינה איסורא דאורייתא נקיטנן כהסוברים דשהוי שעה מיהא וכאמור

והנה אחר שכתבתי זה ראיתי למהרח"ש דף מ"ה ע"א שנרגש בדברי הנמק"י הנז' דלאו רישיה סיפיה וניחא ליה טפי לבאר דבריו הפך מ"ש בעניותי ובעינן תכף ומיד ומ"ש אח"ז אבל אם שהה וגו' אפילו שעה אחת וגו' לאו דוקא שעה גמורה קאמר אלא דשהה כל דהו שעה אחת קרי ליה ע"ש ונפאלתי מאד ע"ז דאם כדבריו ז"ל היל"ל אבל אם שהה וגו' ושהה אחר שעלה מן היבשה אין מעידין עליו וגו' ע"ש ולא לימא כלל לא תיבת שעה ולא תיבת אפילו ולא תיבת אחת ושלשה תיבות אלו הם כמעט כג' עדים כשרים דכונתו מבוארת כדכתיבנא בעניותי דבתוך השעה ממש מיהא מעידים. ועם כי מכיר אני את ערכי ושפל מצבי שאינני כדאי גם להבין דברות קדשו מ"מ מה שהוא מוכרח לפי קוצר דעתי וידיעתי כתבתי ולהרבנים אשר להם כח ההכרעה להכריע בכונת הנמק"י ז"ל מה היא ושו"ר להריטב"א בחי' יבמות שכתב כלשון הנמק"י והוסיף עוד אח"ז ואין מעידים עליו אחר שעה אחת ומזה מוכח לע"ד דדבריו בדוקא שעה ממש וגם מוכח דלשון הגמ' ולשון הרי"ף אחד הוא ושכונת הנמק"י לא לדקדק מלשון הרי"ף בא אלא מלשון הגמ' ג"כ דייקינן ובפרט אם הנמק"י שאב דבריו מהריטב"א ואכמ"ל

עוד ראיתי לו ז"ל שם שזכר הרבה פוסקים והוכיח מהם דס"ל דלא בעינן שעה אחת כלל אלא תכף ומיד ממש בעינן ע"ש ולע"ד אין זה מוכרח בדבריהם דשפיר י"ל דכל דבאמצע השעה לאלתר ותכף ומיד מקרי וכמש"ל בעניותי לבאר דברי מרן ז"ל בפירושו הראשון וכן ראיתי עתה להריב"ש סי' ש"ף שכתב כיון שנזכר במקום אחר וחמוה בשעתיה נראה שהשיעור הוא שעה אחת כיון שאין לשון לאלתר סותר זה ע"ש ולאלתר ומיד נראה דהכל אחד וא"כ שפיר יש לפרש דברי מרן באמרו מיד דהיינו שבאמצע השעה מיד מקרי כמו דמקרי באמצע השעה לאלתר וכאמור

הן אמת דמלשון הרשב"א שכתב הריב"ש סי' שע"ח שנראה מלשון הרב אלפסי ז"ל שלא נשתהה כלל אלא שראו אותו בשעה שהעלוהו מן המים לכאורה מורה ובא דסובר דדעת הרי"ף דבעינן תכף ומיד ממש בלי כל שיעור והגבלה אפילו שעה ורביע שעה. אלא דלע"ד גם זה אינו מוכרח כלל וכמו שביארתי בלשון הנמק"י ז"ל כן נמי יש לבאר בלשון הרשב"א דכל דבאמצע השעה לא נשתהה כלל קרי ליה וכשראוהו בתוך השעה מעידים וע"ז כתב אלא שראו אותו ,,בשעה'' שעלה מן המים דהיינו בשעה ראשונה שעלה מן המים וכל עיקר כונתו לכתוב ע"ז מה שנראה מדברי הרמב"ם שעות ולא שעה וכמו שסיים ע"ז אבל הרמב"ם וגו' ע"ש. ומ"ש שם ע"ד הרמב"ם שאינו צריך להיות שם ממש כשהעלוהו מן המים אלא זמן מועט כשעה חדא לאו למימרא דלהרי"ף בעינן שהיה שם מיד בלתי כל גבול שהיה אלא דלהרי"ף דבעינן שיעור שעה דהיינו לא שהה כלל והיינו לאלתר א"כ מסתמא בעינן דהיה שם בשעה שהעלוהו מן המים דבלא זה תעבור השעה על הרוב אבל להרמב"ם אין צמצום שעה מדוקדק אלא כל זמן מועט שעות מה ומאי דקאמר הגמרה בשעתיה ר"ל ,,כשעה'' חדא ולא שעה חדא. וזה מוכרח מתוך דבריו דהרמב"ם קאמר שעות ואיך א"כ מסיים כשעה חדא וצ"ל כמו שפירשתי בענותי וכן יש להוכיח מדברי הרשב"א עצמו שזכר הריב"ש סי' ש"ף דבעינן שעה אחת לדעתו ולדעת הרמב"ן ואיך הרשב"א עצמו נייד מדברי הרי"ף אלא ודאי כדאמרן בכונת הרי"ף. או שאין הכרעה בדבריו וגם אם נאמר דהרשב"א דעת רבו הרמב"ן או דעת עצמו נקיט לעיקר ולא כדעת הרי"ף ז"ל מ"מ הא מיהא לדידן אם הרשב"א שראה כל זה ולא ניחא ליה כדעת הרי"ף וכן הריב"ש שם סי' ש"ף מסיק כן. איך אנחנו תהיה הכרעתינו יותר מהכרעתו הוא וא"כ