שואל ונשאל חלק א רסה

שעה וע' מ"ש במלואים אות א' עוד בזה. ועוד נלע"ד לישב דברי מרן ז"ל דראשית דבריו דלכתחילה קאי וסוף דבריו אדיעבד קאי דלכתחילה ודאי יש להם להמורים להורות לעדים לראות מיד ותכף ממש ובדיעבד מיהא בעינן שעה וטעמא דמלתא נלע"ד דמרן ז"ל הוא ראה וידע דיש פלוגתא בזה וכמבואר בב"י דלמר תכף בעינן ולמר לפחות שהית שעה ובלא זה לא הויא שהיה לכן מרן ז"ל הכריע בזה דלכתחילה תכף בעינן ובדיעבד סומך על הסוברים דשהיה מיהא בעינן. וכן יש לדקדק לע"ד מדברי מרן דברישא נקט והוא שיראוהו מיד כשהועלה מן המים ובסיפא נקט אחר שהושלך מן המים והיל"ל אחר שהעלוהו מן המים בסיפא דומיא דרישא או היל"ל ברישא מיד כשהושלך מן המים דומיא דסיפא אלא הוא הדבר דברישא דמיירי בלכתחילה נקיט שהעלוהו דהם הרגישו בו שהוא בים ובאו להעלותו ובזה יתכן להזהיר שיראוהו מיד אבל בסיפא מיירי בדיעבד שהיה במים והים השליכו שאין בידם לראותו תכף ולכן הוגבל הדבר בשהיה דבכה"ג משכחת לה שפיר שלא עברה שעה כגון שבאמצע השעה המה ראו שלא היה שם חלל ונמצא חלל מושלך מהים דאז ודאי לא עברה שעה וכן יש לדקדק ממ"ש מרן והוא שיראוהו ביו"ד ולא כתב והוא שראוהו כלשון הטור דמשמע דעדין לא ראוהו ובאים לראותו וכאמור וכן יש ללמוד ממ"ש מרן ז"ל אבל אם שהה אחר שהושלך מן המים דמשמע דבלא שהה מעידי' וקשה והלא כיון שלא העלוהו בידים רק הושלך מאליו מן הים לא אפשר למצוא הא דתכף כלל ועומד זה תמיד בספק אשתהי ואם כונתו דראינו כשהיה הים מגלגלו ושוטפו ומשליכו ואז בו בפרק תכף ומיד העידו עליו עדים אבל בזולת זה לא יעידו א"כ הי"ל למרן ז"ל לתפוס ב' הלשונות בשוה ולימא בשניהם העלוהו או בשניהם הושלך אחרי דהכל אחד הוא א"כ מה לי העלוהו מה לי הושלך אחרי דבידינו לראות זה וזה תכף ומיד מיירי אמנם לפי מה שביארתי א"ש דברישא בידינו לראות תכף ולזה נקיט העלוהו ובסיפא בשהושלך ואין בידינו לראות תכף ולזה כי לא שהה שיעור השהיה מעידים דאין לדמות לכתחילה לדיעבד וכן יש ללמוד ממה דהרכיב מרן ז"ל לשון הטור ולשון הרמב"ם דהטור נקיט או שלא ראוהו מיד בעלותו מן המים והרמב"ם נקט אחר שהושלך מן המים והי"ל למרן לתפוס כלשון הטור ברישא וסיפא או כלשון הרמב"ם ברישא וסיפא ולהאמור א"ש ועוד דכללא הוא דמרן מכריע בין ב' עמודי ההוראה עפ"ד הרמב"ן והרשב"א והר"ן והסמ"ג וכמבואר בהקדמתו וא"כ בנ"ד דפליגי הרי"ף והרמב"ם ולהרמב"ם שעה מיהא בעינן וכ"ד הרמב"ן והרשב"א והר"ן והסמ"ג וה' המגיד והריב"ש איך שביק לדעת הרמב"ם ומה גם דמרן על הרוב מסתמיך ואזיל בתריה דהרמב"ם ועפ"י הרוב שלחנו הטהור עפ"ד הרמב"ם כמ"ש השו"ג בכלליו ע"ש. ועוד דמשום עיגונא דאתתא הי"ל להכריע בזה כהרמב"ם וכמ"ש הרדב"ז והבאתי דבריו לעיל בטעם ג' להתירה מדאורייתא ע"ש ועוד דהנמק"י שזכרתי מבאר דעת הרי"ף דבעי מיהא שעה ואם יש חולקים הוי כאלו לא גילה הרי"ף ונקיטנן א"כ כהרמב"ם דבעינן מיהא שעה וכאמור. ועוד דדברי הרי"ף הם כמעט כלשון הגמרא ואם בדברי הגמ' מפרש הרמב"ם דיש שעה גבול א"כ גם בדברי הרי"ף מפרש כן וכ"ש דרוב דעותיו והוראותיו כדברי הרי"ף עד שלפעמים כשיש ספק בדבריו ומבואר זה בהרי"ף ראיתי לאחד מהפו' שדעתו דילמוד סתום מן המפורש. ועוד דנראה דכ"ז דבעינן תכף ומיד אינו אלא מדרבנן דודאי מסתברא דלא מיד ממש הוא נתפח וא"כ מדאורייתא צ"ל שיש גבול זמן או גבול שינוי בכמות ואיכות וא"כ בספק דפלוגתא הי"ל לפסוק לקולא כדין שאר ספיקי דרבנן ולכן נלע"ד עיקר בכונת מרן כמ"ש. וכ"ן דעת מור"ם דאלת"ה לא משכחת ספק אשתהי וכ"כ המה"ץ שזכר הפת"ת בדעת מור"ם וכ"ן דעת האחרונים וכ"ן לע"ד עיקר לדינא דכיון דיש פלוגתא בכונת מרן הו"ל כאלו מרן לא גילה דעתו והדרינן א"כ להכרעת מרן בכלליו שבהקדמתו לב"י להכריע בין ב' עמודי ההוראה עפ"ד הרמב"ן הרשב"א הר"ן וכאמור או להכרעת ההלכה דספיקא דרבנן הוי ולקולא וכאמור מעלה: