שואל ונשאל חלק א רסא

הסימנים הנז' וא"כ לי"א בשם ר"ת אשה זו מותרת גם מדרבנן וא"כ נראה דהגם דקי"ל דאין לסמוך ע"ז לבד וכמ"ש מרן שם ואינו מחוור בעיני האחרונים היינו להתירה גם מדרבנן אבל מדאורייתא מיהא שריא וע"ד מ"ש לעיל בטעם ג' בשם רבני בבל שאין להרחיק כ"ך הפלוגתא לומר דלמר מותרת גם מדרבנן ולמר אסורה גם מדאורייתא. ועוד דכבר כ' הפת"ת ס"ק קכ"ה בשם הח"ס אה"ע סי' נ"א נ"ג נ"ו דנראה לו דברי רבינו תם עיקר ומה שחלקו עליו גרם להם שלא ראו ספר הישר לר"ת שזכינו לו עתה ואלו ראו דבריו וגו' שר"ת בעצמו הרגיש בכל קושיותם וישבם לא נחלקו עליו ושר"ת סיים לא מפני קולא של עיגונא אלא מפני שהוא אמתה של תורה דן הוא ורשב"ם כן ומי שאינו מורה כן הוא חוטא וגו' ע"ש ומעתה היה ראוי להורות לדידן שנתגלה בימינו ס' הישר לר"ת להתירה לגמרי דהוי לדידן כאלו אין חולק כלל על ר"ת בזה וכמו שכן כתבו הפוסקים בדומה לזה היכא שנדפסו דברי אחד מן הראשונים אשר לא היה בימי האחרונים ואכמ"ל בזה. אלא דלהתיר לגמרי כיון דסיים הפת"ת שם בשם הח"ס דלא סמך ע"ז לחוד כי אם בצרוף צדדים אחרים הא ודאי שאין בידינו להקל יותר מהרב עצמו שמצא מציאה זו. אבל מ"מ נראה דעפ"ז ג"כ פקע ממנה איסור דאורייתא ולענין להתירה גם מדרבנן הוא שהוצרך הח"ס לצדדים אחרים

הז') דמרן ז"ל בתשו' סי' י"ב כתב דהכא דיינינן לה מצד אחר דכיון שלא היה חבול בפניו וגם היה כל גופו שלם אפילו אחר כמה ימים יכולים להעיד עליו וכמ"ש התו' והרא"ש והטור וכ"ש זה שאמר שהכירו וגו' בלי שום ספק כלל והרי זה מכירו בטביעות עין ע"ש ודבריו ז"ל לכאורא הפך דבריו בש"ע הנז' דאינו מחוור בעיני האחרונים ע"ש והנלע"ד לישב זה עפמ"ש מרן בסכ"ה בשם ר"ת דאם גופו שלם יכולים להכירו בטביעות עין אפילו אין שם פרצוף פנים פדחת וחוטם וסיים דחלקו עליו האחרונים ומבואר בהח"מ ס"ק ע"ו דמשמע קצת דלא נדחו דברי ר"ת לגמרי ע"ש וכן בהא דסעיף כ"ח כתב הח"מ ס' נ"ד בדומה לזה ע"ש וא"כ י"ל דמרן מצרף ב' הכחות שחידש ר"ת יחד ועם כי באחת מהם אין לסמוך בהיות שניהם יחד יש לסמוך שפיר להתיר ולכן דקדק בתשובתו הנז' לומר וגם היה כל גופו שלם וע' לה' בגדי שש אות ל' בשם מהריק"ו דאפי' החולקים על ר"ת מודו בדאיכא תרתי ע"ש ומעתה הגם דלהתירה ממש גם מדרבנן על ידי זה צריך עיון עוד מ"מ נראה דמדאוריתא מיהא שריא עפ"י צירוף ב' הכחות הנז'

הח') דיש כמה וכמה הוכחות המורים ובאים שזה החלל הנמצא היה שט בים ומת שם וזה הוא הנעדר והגם דאין כאן עדות כבר כתב התה"ד בפסקים וכתבים סי' קל"ט דכי היכי דמקילינן במים שאל"ס דאם נשאת לא תצא ה"ן מקילינן בשאר אומדנות המוכיחות להקל והביא דבריו מהרח"ש דף ס' ע"ג ע"ש והגם דהרדב"ז סי' תקכ"ו תמה הרבה עליו כבר כתב הפת"ת ס"ק ע"ז בשם המה"ץ ס"ק נ"ח שהשיב על כל השגות הרדב"ז וקיים דברי התה"ד ע"ש וא"כ לדינא יש לנו להכריע כן שבא באחרונה וראה דברי שניהם ועוד דמור"ם דבתריה גרירין כשלא גילה מרן דעתו פסק לדברי התה"ד ע' ס' ט"ו. ועוד נלע"ד דבנ"ד שנמצא החלל לפנינו גם הרדב"ז מודה דהא איכא תרי רובי רובא חדא דנעדר זה טבע במים שאל"ס ורובא תניינא דחלל זה הוא הוא הנעדר. וכמו שיראה המעיין בדברי הרדב"ז שם דעיקר טעמו שם משום דבעי תרי רובי ע"ש. ועוד דאפושי פלוגתא לא מפשינן לומר דגם בכה"ג חולק הרדב"ז. ועוד דבנ"ד אי לא חשבינן לאומדנא א"כ אפשר דחלל זה מת לגמרי ביבשה והשליכוהו על שפת הים או שיצא חי מן הים ומת ביבשה וכל כיוצא בזה וכמ"ש ה' עה"ש אות מ"א בשם ה' בשמים ראש סי' קל"ו ע"ש ואי הוי זה ספק א"כ יש להתירה מס"ס דשמא מת חלל זה ביבשה ועדותם עדות גמורה דהרי בתוך שלשה ביבשה מעידים. ואת"ל דמת בתוך הים שמא לא שהה. אלא דמצד האומדנא אנו באים לדחות הספק הראשון וא"כ הרי יש עוד אומדנא דמוכח דזהו החלל