שואל ונשאל חלק א רנט

המפרשים סוברים בדעת הרמב"ם דתרתי בעינן והרדב"ז ורבינו בצללא סמכו על זה א"כ ודאי דהכי נקיטנן בדעת הרמב"ם וכ"ש דכן מוכח מתשובתו הנז' וכאמור. ומינה נראה דגם החולקים על הרמב"ם מודו מיהא דמדאורייתא מיהא שריא ומה שאנו אומרים איפשר דאיתפח ואינו ניכר אינו אלא מדרבנן דכללא הוא שאין להרחיק המחלוקת כל כך לומר דלמר אסורה מדאורייתא ולמר מותרת גם מדרבנן דאפושי פלוגתא לא מפשינן ודומה לזה ראיתי בתשו' רבני בבל ברב פעלים ח"ב אה"ט סי' ב' בשם מוה"ר בתשו' סי' ג' וד' גבי הכרה דרבינו משולם ומהר"ם אלשקר והמבי"ט התירוה להנשא דהגם דשאר פוסקים פליגי עליהו מ"מ יודו שיצאה מאיסור תורה דלא עבדינן פלוגתא מן הקצה אל הקצה ע"ש וא"כ אם הרדב"ז שם התיר לגמרי בהעידו שהכירוהו מדברי הרמב"ם הנז' וכן יש להוכיח מתשו' הרמב"ם וכאמור הא מיהא לדידן אמרינן דגם החולקים מודו דנפקא מאיסור תורה כ"ש באם העידו דלא נתפח וכנ"ד

הד') דכיון דהדבר מסופק לנו אם נשתהה או לא והעידו שלא נתפח א"כ עדות זו מבררת הספק הזה ומכרעת שלא נשתהה דודאי רז"ל שאמרו דבנשתהה מתפח תפק היינו מפני הנסיון והחוש שראו כן וכיון שהוא דבר הניכר לחוש אין להכחיש גם כן חוש העדים שהעידו שלא נתפח ומקיימים דברי רז"ל ודברי העדים ואמרינן שלא נשתהה ודוקא בהעידו שלא נתפח וגם העידו שנשתהה דאז אמרינן דהעדים טועים בדמיונם או משקרים כדי לקיים דברי רז"ל ולא בכה"ג שיש אפשרות לקיים את הכל ושמעתי מבני הר"א הי"ו דכה"ג כתב הרשב"א גבי עדים שהעידו על טריפה ודאית שחיתה י"ב חדש דאמרינן שלא דקדקו יפה או מכחישנן להו לקיים דברי רז"ל. אבל בספק טריפה קי"ל בעלמא דאם שהתה י"ב חדש מותרת דבזה אין שום סתירה עכת"ד הי"ו וכן יש ללמוד בדומה לזה ממ"ש מרן בח"מ סי' כ"ט שיש לתרץ דברי ב' עדים הנראים סותרים ומכחישים כדי שתהיה העדות מכוונת ומשמע שם דאפי' לתרץ דבריהם במשמעות רחוק מתרצינן כההיא דדברים סתומים וסובלים ב' פירושים ומשמעיות אחד קרוב ואחד רחוק ע"ש וכן ראיתי מפורש ממש במהריק"ש בערך לחם שכתב הכירו העד ולא נתפח בידוע שלא שהה אחר שהושלך וציין להרדב"ז סי' תתקצ"ט וסיים ע"ז וצ"ע. וכן ראיתי למהרימ"ט ח"ב סי' ל"א שכתב דבין בג' ימים דיבשה בין בהועלה מן הים וספק אם אשתהי אם אין בו שינוי של נפיחה תלינן דהשתא הוא דסליק דאי אשתהי מתפח הוה תפח ע"ש והב"ד בקע"ד שבס"ס הח"מ והב"ש אות שמ"ח ע"ש. ומעתה הגם דמהריק"ש הצריך עיון אין דבריו של אחד במקום שנים ועוד דהוא ז"ל לא קפליג רק כתב דצ"ע ואין ספקו מוציא ודאם של הרדב"ז ומהרימ"ט ועוד דאין להרחיק הדיעות כל כך ואמרינן דגם אם מהריק"ש חולק הא מיהא יודה דמדאורייתא שריא וכעין מ"ש בטעם ג' בשם רבני בבל ז"ל

הה') שכתב רבינו בצללא בתשו' סי' כ"א דדוקא כי אסקוה ליבשה ממש במקום שאין גלי הים מגיעים אבל אם הים פולטו וגלי הים עוברים ושבים עליו אע"ג דיתיב על היבשה כיון דמציף עליה מים בכל שעה מהגלים אכתי אינהו מייא צמתי ליה ע"ש ודקדוק דבריו נלע"ד דכשמשליכו הים על שפתו והיינו דהגלים מגלגלים אותו לאט לאט עד שבא אל שפת הים מקום כלות כח הגלים לדוחפו עוד אז הוו גלי הים עוברים ושבים עליו בכל שעה שכן דרך המים שלפני שפת הים שהם הולכים ורבים ובשפת הים הם מועטים אבל על כל פנים עם כי אין בהם כח הדוחף מ"מ מים יש אם מעט ואם הרבה ודוקא אם העלוהו בידים או שיש איזה מקום נמוך שדחפוהו גלי הים לשם בהשלכה בכח ושם אין מים דאז מיא ליכא ולא צמתי ליה וא"כ בנ"ד שלא העלוהו אלא הים דחפו ולא השליכו למקום נמוך וחפירות שאין מגיעים המים לשם אלא נמצא על שפת הים וכמו שהעיד האחד דהמים מגיעים לצדו והשני העיד שהתחילו מי הים להגיע אליו וא"כ אינו ביבשה ממש אמרינן שפיר דמייא צמתי ליה וכאלו לא יצא מן הים וכאמור והגם דמהרח"ש ז"ל בקו' עיגונא דף ן' כתב ע"ז ויראה לי שיש מקום לחלוק ע"ז מכמה