שואל ונשאל חלק א רנח

הב') דהרשב"א בחידושיו ליבמות דף קכ"א נסתפק בהכירוהו ולא נודע אם בתוך שלשה: או אח"ך אי הוי ס' דאורייתא ואין מעידין או ספק דרבנן ומעידין והניח הדבר בצריך תלמוד כיע"ש והנ"י בשם הריטב"א כתב דמסתברא לקולא כיון שאין נראה לנו שום שינוי פנים ושמא נתפח חששא דרבנן היא וא"כ נראה דאין ספיקו של הרשב"א מוציא מידי ודאו של הריטב"א וכן ראיתי למהריק"ש באהלי יעקב סי' נ"ב שהכריע כן מכח זה. וא"כ גם בנ"ד שהעידו שלא נתפח הו"ל החששא דשמא נתפח ולא הרגישו רק דרבנן דמה לי ספיקא דשמא נתפח ביבשה או ספיקא דשמא נתפח בים כיון דהיסוד בנוי על זה שאין נראה לנו שום. שינוי פנים. וכ"ש בנדון זה שמעידים שלא נתפח להדיא. ועפ"ז נלע"ד עוד לומר דבכי הא שמעידים להדיא דלא נתפח גם הרשב"א מודה ולא נסתפק שס אולי דאורייתא רק בהכירוהו ולא העידו להדיא שלא נתפח דאיכא למימר דנתפח ולא שמו לב ואיך הכרתם ראיה אבל במעידים שלא נתפח מוכח דשמו לב לזה ודקדקו היטב דאי לא תימא הכי הי"ל להרשב"א להשמיענו רבותא זו דיש להסתפק גם אם העידו שלא נתפח. ועוד דקי"ל בעלמא דאפושי פלוגתא לא מפשינן וא"כ בכי הא דהעידו שלא נתפח טפי עדיף לומר דהרשב"א והריטב"א שוים בזה דהויא רק חששא דרבנן ולא פליגי וכאמור

ועוד דהרדב"ז בתשו' שבספר דברי דוד סי' כ"ג כתב להוכיח מדברי הרשב"א עצמו בתשו' דלמעשה מקיל מדהתיר בנדונו ולא חשש לשמא אחר שלשה מצאו הרוב ע"ש והגם דמרן ז"ל בש"ע סי' י"ז ס' כ"ז כתב זה ביש אומרים ויש אוסרים ונקיטנן בעלמא יש ויש הלכה כיש בתרא מ"מ נראה דהני מילי לאסור מיהא מדרבנן אבל מדאורייתא שפיר יש לתלות להקל ובזה מידק דייק לן לשון מרן ז"ל שלא סיים ויש אומרים דאין תולין אלא ויש אוסרים שלא כהתחלת המאמר והורנו בזה דמדאורייתא מיהא לכ"ע חולין אלא דיש אוסרין מדרבנן וכן יש להוכיח מלשון הנ"י והביאו מרן הב"י שאחרי שהביא דברי הריטב"א כתב עוד בשם הריטב"א ויש חוששין להחמיר ע"ש ומשמע דהוא חששא וחומרא בעלמא וש"מ דמדאורייתא מיהא שריא בזה ועוד נראה על דרך מ"ש בדעת הרשב"א דמודה מיהא בהעידו שלא נתפח וה"ן מרן ז"ל שכתב דעתו כיש אוסרים נראה דמודה מיהא במעידים שלא נתפח דאין כאן אלא חששא דרבנן וכנז"ל וא"כ גם בנ"ד דהוי ס' אשתהי דים והעידו שלא נתפח אין כאן אלא חששא דרבנן ועדיפא מהא ראיתי לה' ח"ס אה"ע ח"א סי' ס"ט שכתב בשם הנמק"י בשם הריטב"א דאתפח גזרה דרבנן היא פירוש כיון דחזינן לפנינו צורתו שלמה יש לנו לומר כך היה מעולם גוף הלז ולא היה לו צורה אחרת ונשתנית לזו דמן התורה כל הדברים בחזקתם כמו שהם לפנינו ואם אולי בשהה ג' ימים חזקתו שנשתנה וגו' אבל ביצא מהמים ושהה שעה אחת או שתים אין כאן חזקה וכיון שרואים שלא נתפח ומכירים צורתו בט"ע וכל גופו אין לנו לחוש שהיה לזה הגוף צורה אחרת ונשתנית לזו ע"ש

הג') דהרדב"ז ז"ל בדברי דוד סי' כ"א כתב דדעת הרמב"ם אפילו שהה ודאי אם לא נתפח מעידים עליו דתרתי בעינן שהה ונתפח ושכן דקדקו כל המפרשים מדבריו ועל הרב ז"ל יש לסמוך דאתריה דמר ועוד משום תקנה דעגונות ושם התיר בנדונו עפ"ז גם בלא העידו להדיא שלא נתפח אלא דמדהכירוהו לבד ש"מ דלא נתפח עש"ב וכן נלע"ד להוכיח מדברי הרמב"ם בתשו' פאר הדור סי' קנ"ג דלא חייש שם לשמא אשתהי אלא ודאי דס"ל כמ"ש הרדב"ז דבעינן תרתי אשתהי ואיתפח ואז אין מעידים. גם ממה שלא זכר שם דהעידו שלא נתפח מוכח דס"ל כמ"ש הרדב"ז דמדהכירוהו ש"מ דלא נתפח. גם בדברי רבינו בצללא סי' כ"א מבואר דרוב המפרשים דקדקו מלשון הרמב"ם דבעינן תרתי אשתהי ואיתפח ושכ"כ ה' המגיד ומו"ה מצות כהונה סי' יו"ד הביא דברי רבינו בצללא הנז' ע"ש. ומעתה נראה דהגם דרבים חולקים על זה ומהם מי שפירש כונת הרמב"ם דלא בעינן תרתי הא מיהא כיון דרוב