שואל ונשאל חלק א רנז

כן בכונתו ע"ש ובזה עלו לנו דבריו ז"ל מתאימים עם מ"ש מור"ם שם ס' ט"ו דבכל מקום דאיכא פלוגתא בדינים אלו אזלינן לחומרא ע"ש דזה אינו רק במחלוקת שקולה ה כעין ההיא דכתב מור"ם קודם זה היה ספק אם הסיח לפי תומו וגו' אין משיאין את אשתו דספיקא דאוריתא לחומרא וכן בכל מקום וגו' וכן יש לדקדק מדברי ה' שמחת יו"ט הוב"ד (במשה"ר מערכת קוף אות כ"ג) לגאון עזנו מוהרי"ט דכלל מסור בידינו מפי ספרים ומפי סופרים דלענין איסור ערוה לכתחילה יש לחוש לכל הסברות ואף אנו שקבלנו הוראת מרן הב"י היינו לענין איסור וממון. אבל באיסור ערוה מתמרינן ככל הסברות לכתחילה כשאין עיגון בדבר ע"ש אלמא דכי איכא עיגון בדבר יש לעשות אפילו לכתחילה כפי מה שהכרעת ההלכה נותנת וכ"ש בנדון שהוא עיגונא דאתתא כמעט לעולם. ועוד מבואר מדבריו דהני מלי לכתחילה אבל בדיעבד גם דליכא עיגון סומכים על הכרעת ההלכה ובעיגונא דאתתא מסתברא דדמיא רק לדיעבד כיון דצריכה לעמוד כן תמיד ועדיפא מדיעבד דגיטין וקידושין דמ"מ איתא בתקנתא לכתוב גט אחר. וכן יש לדקדק מדברי מו"ה מצות כהונה ז"ל סי' ס"ז וז"ל ובגיטין וקידושין מחמירין ולא אזלינן בתר דעת מרן וחיישינן לכל הסברות וגו' ע"ש ואלו עיגונא דאתתא לא תני בהדיהו ונראה טעמו כדכתיבנא. וכן ראיתי דבר זה כמעט מבואר בדברי גאון עזנו מהר"י בסיס ז"ל בהסכמתו לספק עיגונא בדי השיב סי' ג' שכתב אף ידי תכון עמהם לפי מה ששמעתי שזה שתים ושלשה שנים שנאבד זכרו ונודעת סברת המבי"ט ח"א סי' קל"ה דכל שעבר עליו י"ב חדש פקע מינה איסורא דאוריתא ומהר"ם גאלנטי הוב"ד בגו"ר ס"ס י"א כתב לסמוך על זה בעברו עליו ב' וג' שנים דבזה נפקא מאיסורא דאוריתא וכל ספיקי דאיכא בהך סהדותא דינינן להקל ככל איסורי דרבנן הנה כי כן האשה הנצבת בזה הותרה להנשא לכל גבר ע"ש ומשמע מזה דיש חולקים על המבי"ט ולדידהו לא שאני לן בין שנה אחת לשנים ושלשה שנים ומהר"ם גאלנטי הכריע לסמוך על המבי"ט בכה"ג דעברו ב' וג' שנים דיש ב' כחות להקל כח דעברה עליו שנה וכח שני חזקה ומינה מוכח דכל שיש הכרעת ההלכה סמכינן על זה להתיר ולא מחמרינן לחוש לכל הסברות הגם דפליגי בהא גופא אי נפקא מאיסורא דאורייתא או לא. וכן ראיתי לגאון ירושלים ה' ישא ברכה ז"ל בבני בנימין וקרב איש סי' י"ד שכתב שאם נשאת בדיעבד אז יכולים לסמוך על סברת המבי"ט ז"ל דכבר יצאה מאיסור תורה אחר עבור שלשה שנים כמ"ש מהרמ"ג בגו"ר כלל ג' סי' י"א ע"ש אף שדחה דבריו הגו"ר דמממונא לא ילפינן ע"ש הרי מבואר דסברת מהרמ"ג עצמה אינה מוסכמת ואפי"ה הכריעו הגאונים הנז' לסמוך עליו משום דיש בסברת מהר"ם גאלאנטי כעין הכרעה ודעה מציעתא כשעברו עליו ב' וג' שנים. ומינה ומינה דכי מצינן פלוגתא בעגונא ויש בזה איזה הכרעה מכללי הכרעת ההוראה הגם דפליגי בדאוריתא יש לסמוך להתיר. וכ"ש וק"ו אם הפלוגתא היא בדרבנן הגם דעיקרו דאורייתא ונתגלגל להיות דרבנן דאין לחוש להחמיר (כמבואר בדבריהם ז"ל דכי נפקא מאיסור דאוריתא כל ספק שיהיה הוא להקל) ובכה"ג נלע"ד דגם בפלוגתא שקולה יש להתיר כיון דאין כאן אלא איסור דרבנן וקי"ל סד"ר לקולא והכי נמי קי"ל בעלמא להתיר בשאר איסורין דרבנן גם דעיקרם דאוריתא ונתגלגלו להיות דרבנן וכמ"ש האחרונים ז"ל וכ"ן מדברי מהר"ם גאלאנטי ומדברי גאון עזנו מוהריב"ס ז"ל דגם בספק פלוגתא ספקו להקל מדלא ביארו דדוקא בספק דמציאות

ומעתה יש לנו לברר אם העגונא זו אסורה מדאורייתא או לא ואח"כ יבורר עוד אם מותרת גם מדרבנן. ונלע"ד דאשה זו הנצבת בשאלה פקע מינה איסורא דאוריי' מכמה טעמים שאבאר בעה"ו. הא') דמבואר מהקבלת עדות הנז' דכבר עברו עליה יותר מג' שנים משנאבד בעלה ונשכח זכרו וכהכרעת מהר"ם גאלנטי הנז' והסכמת גאון עזנו מוהריב"ס והגאון יש"א ברכה ז"ל הנז' דבכי הא פקע מינה איסורא דאורייתא ע"ש ומי כמוהם מורה באיסורי דאורייתא ודרבנן להקל או להחמיר: