שואל ונשאל חלק א רנו

בקעאת טבאעאה מן ברא אעלא טול הרג'ל מאהומשי מקאבלין כיף מה נערפהום פי חיאתו והיה זה ביום ר"ח ניסן תרפ"ו והכל שריר ובריר וקיים

ע"ה יוסף בובריץ ס"ט הצעיר לאו עטייא ס"ט הצעיר משה ד"ר שמעון הכהן סילט"א תרגום עדות כמימס הנז' לעברית

ממותב תלתא וגו' בתע"ג איך שביום ש"ק י"א אב התרפ"ב אמר לו היהודי שהיה עם נחייסה בן רפאל כהן שהגיעו יום ו' קרוב לחצות היום לזרף נכנס למערה והניח נחייסה הנז' לפני הפרדה והעגלה וכשראה ספינה באה יצא מהמערה ולא מצא נחייסה הנז' ולא מצא רק העגלה והפרדה והחפצים חפש עליו ולא מצאו הוליך עמו העגלה והחפצים לאזים יום א' י"ב אב התרפ"ב אחר חצות היום מצאתי נחייסה הנז' שוכב על בטנו בחוף יגיע המים לצדו עם גל הים כשמכה הפכוהו על פניו והכרתיו כמו שאני יודעו בחייו בפדחתו וחוטמו ופניו והוא שלם לא נחסר ממנו כלום רק מעט חיכוך מים בחוטמו ופניו אז לא היו נפוחים ויש בו סימן מצד השער שעל מצחו שמגיע קרוב לגבותו כי פדחתו קטנה והכרתיו מצד רגלו הימנית שיש בה ג' מקומות בהרות מבחוץ לאורך הרגל ואינם מכוונים כאשר אני יודעם בחייו והיה זה וגו' וקיים

תשובה זחלתי ואירא לחוות את דיעי בדבר זה עיגונא דאיתתא כי לא קבעתי מלפנים בו לימודי בהיותי בטל ילדותי וללמוד עתה מחדש פסקי פסקי לרוב חולשת גופי ולעול הצבור והיחיד כמעט אינו מספיק. ולעומת זה ראיתי הרבה מהראשונים והאחרונים אשר שקדו למצוא אופני התיר לעיגונא ובכן אמרתי ללמוד בזה בלא נדר לא להלכה ולא למעשה ולהציע את הנלע"ד בתור נושא ספרים ומראה מקום בעלמא לפני חכמי ורבני וגדולי הדור הי"ו ועל פיהם יקום דבר ובזה סמוך לבבי בטוח בעה"ו כי לא יצא מידי שגיאה ומה' אשאל עזר יעזרני על דבר כבוד שמו כמאמר נעים זמירות ישראל גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך אמן

והנה מראשית כל לנו לדעת האם יש לנו לחוש בעיגונא דאתתא להחמיר בכל הסברות משום חומרא דאשת איש או אדרבא להיפך יש לנו לסמוך על דעת המקילים בפלוגתא שקולה או גם לסמוך גם על המיעוט משום עיגונא דאתתא. או יש לנו לחשוב דין זה כשאר הדינים ללכת בהם רק אחרי הרוב או אחרי האחרונים או אחרי איזה הכרעה מכללי ההכרעה ולא לנטות לשום צד להחמיר ולהקל. ונלע"ד דהדרך הזו האחרונה היא היא העיקר דהיא דרך אמצעית ומכרעת. ועוד דכן נראה דעת הפוסקים וכמו שאבאר בעה"ו. ועל הכל שאם באנו לחוש לכל הדיעות ושלא להתיר עגונה רק באופן השוה אליבא דכ"ע שאין שום מחמיר בדבר כמעט לא הנחת בת לאברהם אבינו מן העגונות כי לא תנשא אחת מהנה רק אחרי עידן ועידנין ופלג עידן וכידוע דספרי הפוסקים מלאים מכל הצדדים וצדי הצדדים ואם כן הבא להתיר עגונה נחוץ לו לשקוד כל דלתי ספריהם ואף אם כה יעשה קשה מאד למצוא דבר התיר השוה לכל נפש ולכן מחוורתא כדאמרן וכן יש ללמוד מדברי הרא"ם ז"ל בתשו' סי' ל"ו שכתב דאפי' את"ל דהרמב"ם והסמ"ג חולקים ומחמירים ואינם סומכים על הסימנים כלל ואפילו בסימנים מובהקים אעפ"כ מכיון דאיכא עיגונא דאתתא דנפיק מינה חורבא אין ראוי להניח כל התנאים והגאונים המקילים בזה ללכת אחרי המחמירים שהרי שנינו בעדיות שאם יראה ב"ד דברי היחיד ויסמוך עליו כגון בשעת הדחק כדפירש בעל אור זרוע וגו' ואין לך שעת הדחק גדול מזה שאם תשאר האשה עגונה כל ימיה נפיק מינה חורבא וגו' כ"ש כשיהיו המקילים רבים ואחרונים שבודאי יש לפסוק כוותיהו ע"ש ודבריו ברור מללו שכונתו להתיר רק בנדונו דאיכא הכרעות להתיר ולא נחית כלל לסמוך על היחיד ורק בדרך ק"ו יליף לה מההיא דעדיות. אבל בגוף ההיא דעדיות לא דיבר הרב מזה וכן ראיתי לה' חלקת מחוקק ז"ל [סי' י"ז] ס"ק ל"א שפירש