שואל ונשאל חלק א רנב

ותעמוד בבית אביה או בבית לעצמה עד שירצה ויגרש דכיון דאין עליו חיוב מן הדין לגרש הוא הדין והוא הטעם שאין לבוא בעקיפין לקנסו באחת מאלה

ח) אך אם האשה תסכים לשוב לו נראה דודאי יכולים הב"ד להשביעו או לנדותו ולהחרימו שלא יכנה עוד והגם דהרמב"ן ז"ל כתב בסי' ק"ב דאיני רואה שיכולים ב"ד להשביעו ע"ש כבר מרן ז"ל בב"י בסי' ע"ד תמה ע"ז והוכיח דיכולים לנדותו ע"ש ונראה דה"ה להשביעו וכיוצא כפי ראות עיני ב"ד. וכ"כ הרדב"ז ז"ל ח"א סי' קנ"ז דמתחילה מנדין ואח"כ מכריזין וגו' ואם לא נתקן מסיים שם דקונסין בכתובה ע"ש ונראה דה"ה דקונסין אותו בזה דתעמוד היא בבית אביה והוא ישלם לה מזונות דבכל כה"ג הדבר תלוי לפי ראות עיני הב"ד שהרי הסדר שזכר הרדב"ז ז"ל שם לא הראה לו מקור רק מה שנראה לו וה"ה אם נראה לב"ד לחייבו במזונותיה

ט) ועל כל פנים תהיה התראה לזה קודם עשותו שאם כה יעשה יתחייב וגו' ואם עבר איהו דאפסיד אנפשיה ואם גירש אין זה עישוי וכפיה דיכול הוא לתת לה הוצאות מזונותיה ולא יגרש או לא יכנה ולא יגרש וכמ"ש הרדב"ז בנדונו ע"ש דלא הוי כה"ג כפיה. וכן מבואר בדברי שו"ת הגאונים הנק' שערי צדק שער ד' סי' מ"ב דאעפ"י שנמצא הדבר אמת שהכה אותה פעם ופעם כמו שכתוב בשאלה אין אנו כופין את הבעל ליתן לה גט ולהגבותה כתובתה עד שיתרו בו בית דין וזקני הקהל ויאמרו לו הוי יודע וגו' וכשמקבל עליו וגו' אם מעיד אותו נאמן ששנה באולתו מגבין לה כתובתה ע"ש הרי למדנו דלא יתכן לענוש אא"כ מתרין בו תחילה וכן נמי אם נראה לב"ד לענשו במזונות עם שלא תשב עמו צריך התראה תחילה

יוד) ואם לא רצתה בשום אופן מיראתה ממכות נוראות או שמא יהרגנה אם יש להשביעה על זה דהיא טוענת כן באמת כבר כתב הכנה"ג סי' ע"ז הגה"ט אות ל"ב בשם רש"ל בתשו' סי' ס"ט דכל שנותנת אמתלא לדבריה ולא ראינו ערמה א"ץ לשבועה ולא לחרם ע"ש ובנ"ד הרי יש העדיות שנתקבלו ודברי חו"ר העיר ואין לך אמתלא גדולה מזו. ועם שהבעל הוא אומר שמוכן הוא לתקן ולקבל כל מה שיאמרו אליו הב"ד מ"מ אין זה בטוח

יא) ומ"מ אם רואים חו"ר עירם בלוית איזה מראשי העדה שאין חשש כלל שיהרגנה טפי עדיף להשתדל לפייסה שתשוב עפ"י התנאים וההתראות הנז' ואם באמת לפי דעתם יש לחוש לשמא יהרגנה (וכמו שכן אמרו שיש מי מאותו מקום שהרג את אשתו ועודנו בבית הסהר מחמת זה רח"ל) הא ודאי דשב וא"ת עדיף והאשה והבעל הם רשאים ולא אנו

יב) ולענין נדוניתה שבידה ושנוטלת אם יכול הבעל לעכבה מלמכור ומליתן אם באה למכור לפרנסתה או למשא ומתן להתפרנס לא צריכה למימר דהגם דהוא יורשה אין לו מקום רק במה שישאר דאלת"ה למאי הלכתא נוטתן דאין לך דבר קודם למזונותיה וכן מתבאר מדברי הכנה"ג סי' ע"ז הגה"ט אות ל"ז בשם מהר"ם מלובלין ז"ל. אך אם באה ליתן לזולת נראה מדבריו שם דאין לה יכולת אך נראה דהוא ז"ל בשיטת מור"ם ז"ל סי' ע"ז ס"ג אמרה אך למהרלנ"ח סי' ל"ז מבואר דשפיר יכולה ליתן וכיון דהוי פלוגתא האשה שהיא מוחזקת יכולה לומר קים לי והגם דמוציאין מיהא בלאותיה הקיימים כיון דהדין נותן להוציא ותהיה אחרי זה מוחזקת יכולה ליתן והגם דיש סוברים דאין לומר קים לי נגד הוראת מור"ם ז"ל לע"ד מלבד דאין זה מוסכם וכמ"ש בזולת זה עוד בה דבנ"ד דברי הרמב"ם ומרן ז"ל דקאי בשיטתיה מטין לדעת מהרלנ"ח כיון דהיא זוכה בהם מדינא ושלה הם ונפסק האישות ביניהם ולא נשאר רק הירושה אין לו בה מבוא רק בעת הירושה כבן היורש את אביו וכיוצא. וא"כ יכולה ליתן ואין מי שימחה בידה

יג) ובדבר הכלים והתכשיטין שלה שמשכנם בעלה אצל הזולת נראה דאם הוא מודה שמשכנם שלא ברשותה כיון דהיא נוטלתם והם שלה חייב לשלם הוא הדמים