שואל ונשאל חלק א רנא

וכמה מהדוחק לומר דמרן לא מיירי רק בבא לגרש ובא לשאול ברצונו איך הדין נותן כי על כן לע"ד הדבר ברור דלדידן דבתריה דמרן גרירי ולדידיה זוכה בהם האשה מדינא וגם אם תפס מוציאין מידי לא שאני לן כלל בין אם בא לגרש או שרוצה לעגנה דבין כך ובין כך מוציאין מידו ונוטלתן ומ"ש הב"ש ס"ק כ"ז בשם הט"ז ס"ק ט"ז לא קאי רק לדידהו ולדינא דמתיבתא דאינה זוכה מדינא אלא מהתקנה דאז יש פנים לחלק כנז'. ואולי דגם המשה"ר לא כתב זה רק מן הצד נזכרון בעלמא לשיחזור על המקרא והמעתיק העתיקו בפנים או שיש איזה ט"ס או השמטה וכמו שכן במקום הב"ש כתב הרשב"ש וגם לא ציין באיזה מקום שכל זה מורה שלפום ריהטא ראה דבריהם ז"ל והונח למזכרת מן הצד לעת מצוא פנאי לחזור ע"ז

ב) אך עיקר כתיבתה וכל מה שאבד מנדוניתה נראה דהפסידה דכיון דאין כופין בזה לבעל לגרש וגם אין אומרים לו שחייב לגרש כמו שיבואר אח"ז א"כ הרי לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים אלא במותו או אם גירשה וכמ"ש מרן בסי' צ"ג ס"א וכן אינה נוטלת משל בעלה כלום ואפי' מנעל ומטפחת שלקח לה פושטת ונותנת לו וכן כל מה שנתן לה מתנה וכמ"ש מרן סי' ע"ז גבי מאיס עלי ע"ש

ג) וכן אין לה מזונות כמ"ש מרן שם גבי בעינא ליה ומצערנא ליה ומשמע דה"ה לאומרת מאיס עלי דאין לה מזונות שהרי כתב מרן בכ"מ פי"ד ה' ח' דבאומרת מאיס עלי נתבטלו כל תנאי האישות ע"ש ומכללם ג"כ המזונות וכ"כ הר"ן בכתובות בפ' אעפ"י גבי קטנה דבין היא בין אביה יכולים לעכב וגו' דאינו חייב במזונותיה אלא היכא דאיהו מעכב וכ"ן מדברי הרא"ש כלל מ"ג אות ג' שכתב בנדונו אך תפיסנו שיגרש או תקבלנו ותזון מנכסיו דמשמע דאם אינה מקבלתו אין לה מזונות וכ"כ הרמב"ן ז"ל בסי' ק"ב וק"ג בנדונו דדומה לנ"ד דכל שטוענת שבורחת מפני חמותה ולא במרד יש לבעל ליתן לה מזונות שאין זו מורדת ואלו רצה הבעל לבוא אצלה לבית אביה היתה מקבלתו וגו' מבואר דאם אינה מקבלתו לא בבית אביה ולא בשום מקום פטור ממזונותיה דמימר אמר אם את עמי יש לך מזונות ואם אינך עמי אין לך מזונות ככתוב שם בשאלה ק"ג ע"ש וכ"כ מור"ם ז"ל בסי' ע' דאין איש חייב במזונות אלא כשהיא עמו ומבואר שם בבאה"ט ס"ק ל' בשם האחרונים דאין לה מזונות כלל אפי' כפי ברכת הבית ע"ש

ד) וכן אם רצה הבעל לישא אשה אחרת רשאי ואפי' אי לא מצי למיקם בסיפוקי תרי דהשתא מיהא הוא פטור ממזונות אשתו הראשונה וכן מבואר מדברי הרשב"א סי' תת"ס דבמקום דליכא תקנת רגמ"ה רשאי לישא וכ"כ הרדב"ז ז"ל ח"ב סי' ת"ש וכ"ן ממה שציין הרב יד אהרן הגהב"י אות י"ד ע"ש

ה) ועל דבר אם כופין את הבעל לגרש כבר כתב מרן בב"י סי' קנ"ד על דברי רבינו שמחה והאגודה וא"ז דאין לסמוך עליהם לכפות להוציא על דברים אלו כיון שלא נזכרו בדברי שום אחד מהפוסקים המפורסמים וכה"ג פסק בש"ע סי' ע"ז ס"ה דאיש המשתטה וגו' ויראה אני פן יהרגני בכעסו אין כופין אותו לגרש שאין כופין אלא באותם שאמרו חכמים

ו) ומסתמיות דבריו נראה דגם הרחקה דר"ת לא עבדינן וע' לה' משה"ר ז"ל מע' ע' אות רכ"ט משם ה' אליה רבה ועם שה' אליה רבה ז"ל מסיק בנדונו לעשות הרחקה לע"ד אי"ן כן דעת מרן מדסתם וכן כתב הכנה"ג סי' קנ"ד הגהב"י אות מ"ט בשם ה' משפט צדק ח"א (אינו נמצא פה לראותו) דאפי' היה רודף אחריה בסכין אין כופין לגרש וכן אין לומר לו שחייב להוציא ע"ש והב"ד המשד"ר ח"א אה"ע סי' קנ"ד ע"ש וא"כ כ"ש דלא עבדינן ליה הרחקה דר"ת וכ"ן דעת הרדב""ז ז"ל ח"א סי' קנ"ז דאין מזכירין לו שיוציא את אשתו כלל ע"ש:

) ז) ומן האמור מבואר דאין לבוא עליו ג"כ בעקיפין לקנסו שישלם כתובתה או מזונותיה