שואל ונשאל חלק א רנג

שממושכנים בהם ואם הוא אומר שברשותה נתמשכנו אזי אם לצורך הלואה לו שיחזירם לה אח"כ אזי חייב ג"כ לשלם הוא דמי משכון ונוטלתם ואם הוא אומר שברשותה לצורך פרנסתם או כיוצא בזה או שאומר שברשותה בסתם נתמשכנו אזי ישבע היסת ע"ז ונפטר ודומה זה למ"ש מרן בב"י סי' צ' בשם הרשב"א סי' תתקל"ו (ותתקל"ז) והביא דבריו מור"ם בסי' צ' ס' י"ד (ושם כתוב תקל"ו ותקל"ז וצ"ל תתקל"ו ותתקל"ז) ועם שמדבריו נראה כאלו הי"א חלוקים עם הקודם מדברי מרן הב"י נראה דדברי הרשב"א בזה בנוגע לדו"ד שבין האיש ואשתו דינא הוי ואין חולק

יד) אך המעות בעין שנתנו לבעל אם כבר הוציאם לצרכיו או לצרכי כלי בית וכיוצא נראה דדמו לנצ"ב שאבדו וכמ"ש המשה"ר מע' מ' אות רכ"ט ועם שצידד ה' שם בזה חזר והכריע כן והוא דבר שהשכל מחייבו דודאי ניתנו לו לעשות בהם מה שלבו חפץ וא"כ אין לאשה מבוא לא במה שהוציא ולא בחליפיהן אם קנה בהם כלי בית וכיוצא

טו) אך אם התנו מתחילה שהסך של המדודים יהיו לכלי בית אזי נראה דבין שקנתה האשה או אביה או שקנה אח"כ הבעל בהם כלי בית הוו כנדוניא הנשארת ונוטלתן כיון שלא ניתן לו רשות לעשות בהם רק כנז' וכן נלמד מדברי המשה"ר ז"ל

טז) ואם מכחישין זה את זה בתנאי המוחזק נשבע היסת ונפטר

טו'ב) והנה לכאורא היה נראה לדון עפ"ד ה' המבי"ט ח"ג סי' רי"ב דכל מה שאבד מנכסיה שקבל עליהן אחריותו חייב בהם הבעל וכן המעות שנתנו לו אפי' אכלן או איבדן כופין אותו לשלם ע"ש ומינה לנ"ד שבאה בטענה ואמתלא גדולה אלא דלע"ד דבריו ז"ל הם נגד הנראה בדעת מרן ז"ל בש"ע סי' ע"ז שהרי כל עיקר יסודו משום דבאומרת מאיס עלי כיון שאינה נותנת אמתלא לדבריה אין בטענתה ממש ע"ש ואלו מדברי מהר"ם אלשיך ז"ל סי' ח' מבואר דסובר דדעת מרן בב"י דבמאיס עלי בעינן שתתן אמתלה לדבריה וגם החולקים ע"ז ע' ה' פרי צדיק סי' ב' והביא דבריו המשה"ר מע' מ' אות רכ"ט היינו רק דגם דאינה נותנת אמתלא חשובה כנותנת אמתלא ובין כך ובין כך דינם שוה וכמה מהקושי לחלק עוד באמתלות ובשיעוריהם בלתי ראיה מספקת. כי ע"כ נראה דדעת מרן ז"ל בזה אינה מסכמת עם המבי"ט ז"ל. ועכ"פ למדנו מדברי המבי"ט ז"ל דמדמה המעות לנדוניא וכהכרעת ה' משה"ר בסוף דבריו ע"ש. זהו הנלע"ד בספיקות הנמשכים מהנדון הנכחי והיו דברינו אלה לא להלכה ולא למעשה עד כי יסכים אתנו רבינו הגדול עמוד הימני ר"מ ור"מ סוה"ר כמה"ר ר' משה שתרוג נר"ו יאיר כאור שבעת הימים ועל פיו ודיבורו יקום דבר. הכו"ח פה אי ג'רבה יע"א ביום מעלי יומא דכפורי שנת כי היית עזרת"ה לי לפ"ק

ע"ה ציון דר' שושן כהן ס"ט ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ט"ו

נשאלתי מידי"ן החה"ש הדה"מ כמה"ר כמה"ר ר' יוסף בוכ'ריץ יצ"ו לחוות את דיעי לו אודות עגונה אחת ממחנה קדשו ק"ק הדיג,ת יע"א שבעלה טבע בים שנתקבלו בה עדיות אלה כמו שהם כתובים אחר זה וכפי המסופר שהאשה הנז' היתה מחלטת שאישה מת והוא החלל הנז' ולא נסתפקה כלל והתחילה בימי הנישואין מקרוב וכן לפי הנראה כן מחליטים שאר במח"ק ורק ידידינו מהרי"ב נר"ו בשמעו עיכב על ידה מלהנשא טרם בירור דינה. וזה נוסח הקבלת עדות במותב תלתא כחדא הוינא יתבין כד אתא קודמנא סני' פ'רג'ון בן משה חדאד הי"ו ואחר האיום והגיזום עמד על רגליו והעיד בתע"ג אלדי מדת תלת סנין לילת כירוג' הגין כ'רג'נא מן מדנין האנא ונחייסא כהן נ"ע אלדי עמו אסמו רחמים עודא צבחנה פ'י בוג,רארה וצלנא לזרף תקריב מאצ'י שאעה בעד