שואל ונשאל חלק א רמט

ראיות לזה ע"ש. ועדיפא מזה ראיתי לה' הנז' שם בשם ה' המפורסם מהר"ח פאלאגי ז"ל שכתב והעלה דאפילו בצואה שלדברי הש"ס יש מצוה באותו זיווג כנושא בת אחותו יכול אדם לחשוך עצמו מזיווג זה בשב ואל תעשה בסתם ואין בזה שום חשש. ומסיים שם עוד בשם ה' תורת חסד סימן רס"ח וצרור הכסף סי' ו' שפסקו דגם בנשתדכו ועשו קנס ואח"כ בא לבטל השידוך מחשש צואת רבינו יהודה החסיד ז"ל דפטור מן הקנס ומבואר בתורת חסד דחשיב ליה אונס גמור וסיים שם דאין לך טענת אונס גדול מזה ואפילו במקום שנהגו שלא לחוש לצואת רבינו יהודה החסיד פטור מהקנס דאין לסמוך בזה על המנהג כלל עש"ב ואפילו בספק צואת רבינו יהודה החסיד נראה מדבריו שם שדעת ה' רוח חיים ז"ל דשומר נפשו ירחק דמי יכניס עצמו בספיקא במלתא דאיכא למיחש לסכנה ע"ש ונראה פשוט דס"ל לה' הנז' ז"ל דהגם דקי"ל בעלמא ספיקא דרבנן לקולא הני מילי באיסורים דמי שצוה על האיסור הם רבנן והם אמרו דספיקא דידהו לקולא הוי אבל במה שיש בו חשש סכנה ונזקים ב"מ חמירא סכנתא מאיסורא וגם בספק שומר נפשו ירחק וכן זכורני דכה"ג חילקו הפוסקים ז"ל בזה או בדומה לזה והוא חילוק ברור

המורם מכל זה דראובן שהשיא בתו לשמעון אין רבינו יהודה החסיד ז"ל מסכים שישיא לבנו את בת שמעון גם שהיא מאשה אחרת לבנו דהוי בכלל לא יתחתן עם חבירו פעמים. ולאו דוקא בן ובת ובת ובן אלא גם בכה"ג דנ"ד שפיר חשיב ב' חיתונים ואפילו לא התנו כן בנשואין הראשונים כלל. וכמבואר לעיל וכמו שהוכחנו מה' הון יוסף ז"ל ומהר"ם סוזין ז"ל וה' צמח צדק ז"ל וה' שדי חמד ז"ל ואין לזוז מדבריהם אפילו אם ימצא חולק על זה וכ"ש שלא ראינו שום חולק עליהם. זהו הנלע"ד ביום ח' לחדש תשרי שנת תפר"ה לפ"ק ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן י"ד

שאלה ראובן ואשתו רחל עבר ביניהם קטטות והכאות וזה תוכן דברי העדיות. ב' עדים העידו שבבוא האיש והאשה לפני חזן הכנסת שבמקומם הבעל אמר לאשתו לתבוע מה שתרצה והיא אמרה לו לתבוע מה שירצה והשיב לה הבעל הלא כבר נתפשרנו שכל אחד יקח חפציו וילך לו לנפשו ויקם האיש ויך את אשתו שלש מכות במנעל של צמר גפן (הנק' ספאדרי) ועוד מכה אחת במפתח. גם העיד עד אחד שפעם אחת הוא מנע את האיש הנז' מלהכות את אשתו והיה הבעל הנז' אומר היא רוצה להרוג אותי אני אהרגנה. עוד העידה אשה אחת ששמעה קול צעקה ושאלה מה זה ואמרו לה כי האיש הנז' הכה את אשתו והיא היתה שם כשהכניסו האשה הנז' לביתה מתעלפת. וכן פעם אחת ראתה שהכה אותה באמת הבנין עד שנשברה עליה. גם הודיעו חכמי ורבני עירם העומדים בראש הציבור ומהם אחד ממונה לדון ולהורות שבעת המחלוקת שהיתה בין האיש והאשה הנז' אמרו להם להתפשר ולדור בבית נאמנים (הנקרא צ'אר עדל) ובעת כעסו אמר (ובאחת מהמכתבים כתוב שנשבע בכו"ך) אם תכריחוני לשבת בבית נאמנים אני אהרוג אותה בסכין ע"כ תוכן דברי העדיות ודברי המכתב מחו"ר עירם

ועתה האיש תובע שאשתו תשוב אליו ואשתו אומרת שזה מן הנמנע כי היא מתפחדת מרוב מכותיו וגם יראה על נפשה פן יפגע בה וימיתינה או יעשה בה מום גדול וקבוע והאיש אומר כי הוא מוכן לעשות ככל אשר יגזרו עליו הב"ד מאופני הבטחון אם לשבת בבית הנאמנים אם להאמינה בשבועה אם שיחייב עצמו ע"י סופרי הממשלה שאם יארע לה שום דבר כל עת היותו בעיר הוא הנתבע וכיוצא. והיא אומרת לא כי באמרה כי בהיותה בבית אחת עמו