שואל ונשאל חלק א רמב

דהדין עמה כמבואר בדברי מרן סי' ע"ד ס"ט וכמנהג אתרין ומה שטען הבעל שהיה תנאי וגו' נראה דאינו כלום שלא היה התנאי עם האשה עצמה וכ"ש אם רק אבי הבעל הוא שהתנה דאינו כלום שאין זה ולא זה בעלי דבר. ומה שטען הבעל על המזונות להבא נראה דאם הדין עמו והיא המסרבת פטור ממזונותיה עד שתקבל את הדין ואם הדין עמה והוא המסרב חייב עד שיקבל את הדין. ומה שבקש לישא אחרת טרם הבירור והתראה אין להרשותו ואם אחרי הסירוב וההתראה בה ע"ז עמדה בדעתה ימים מספר כפי ראות עיני ב"ד ירשוהו. כנלע"ד ורו"מ נר"ו יבחר ויקרב ויעשה הנ"ל כי הוא מן המערכה ולפנים

סימן ז'

שאלה מי שבא לגרש אשתו ולפרוע כתובתה אם יכול להשביעה שאין בידה כלום משלו וכן אם היא מבקשת שישלם לה כתובתה מעות בעין והוא רוצה רק לשום לה נדוניתה הגם שיש לו מעות בעין הדין עם מי. וכן אם שמין הנדוניא כפי מה ששוה אצל הסוחרים לאלתר או כפי מה ששוה כשיבוא קונה לעצמו

תשובה נראה דאינה נשבעת דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים וכ"כ הרדב"ז בתשובה ח"ב סי' תכ"א דאם טוען הבעל פרעתיך או אתפסתיך צררי אין להשביעה ושכ"כ הרי"ף בתשובה ע"ש וכ"נ מדברי מרן ז"ל אה"ע סי' צ"ו ס"א וס"ז ע"ש. ולענין תשלומי הכתובה אם יש לו מעות בעין הדין עמה כמ"ש ה' משכנות הרועים מע' כ' אות י"ד ע"ש אלא דבאין לו נראה דאינו חייב למכור ולהביא מעות שכ"כ בתשובה מכל ארג נכסין דאית לי ולספק ג' נראה דודאי אין שמין לה אלא כפי מה ששוה עכשיו ולא כפי מה ששוה אם ימצא מי שדורש אותו חפץ דא"כ אין לדבר סוף דלפעמים קונים הצריכים לאותו חפץ שוה מנה במאתים וכן מבואר בח"מ סי' ק"א ס"ט דשמים כפי מה שיכול למכרם מיד ע"ש. וכן מבואר בלבוש דהשמאים ששמין ביוקר מכדי שיווין לימכר מיד הם מקלקלים בדין ועוברים משום לא תעשו עול ולא תטה משפט ע"ש ומשמע דמיד שכתב הוא בדוקא ששמים על זה האופן אם בא למכור שיגבה מיד

סימן ח'

שאלה אחד מהג' ב"ד של חליצה שלא ראה את גוף הרוק היוצא מפי החולצת לא בשעת יציאתו ולא בירידתו על הקרקע כי מטבעו אינו רואה למרחוק אך שמע את הקול של הרוק ברדתו לארץ גם הרגיש שהיא ירקה ושאר הב"ד השנים הנשארים. והשנים הנוספים ראו את הרוק אם יש חשש בזה או לא

תשובה נראה פשוט דאין בזה חשש בדיעבד שהרי פסק מרן ז"ל סי' קס"ט ס' ל"ח דאם לא ראו הדיינים כשיצא הרוק מפיה כשרה והגם דכתב הבאה"ט ס"ק מ"א דהב"ח מדייק מדברי התו' ד"ה והחולצת דאם הדיינים לא ראו הרוק פסול וכן הב"ש בשם התו' פ' מצות חליצה כתב דב"ד אם לא ראו הרוק אפי' בדיעבד החליצה פסולה ע"ש אנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל. ולא דמי זה למאי דקי"ל בעלמא לחוש בגיטין וקידושין לכל הסברות דהכא שאני דהויא חליצה ולא גיטין ולא קידושין וכמ"ש בזולת זה דאין לנו אלא מה שזכרו גיטין וקידושין וכיוצא בהם אבל חליצה לא ועוד דהרי פסק מרן ז"ל שם סמ"ג דאפי' לא רקקה אלא שחלצה בלבד החליצה כשרה והוא מדברי הגמרא כמו שציין ה' באה"ג ע"ש וא"כ מכ"ש כשרקקה ולא נראה להב"ד (וכ"כ הב"ש ס"ק ט"ל] ועוד דהרי בלא"ה יש ג' ב"ד והשנים הנוספים מצטרפים עם השנים שראו שהשנים הנוספים אינם אלא לכתחילה וכמ"ש מרן ז"ל סי' קס"ט ס"ג לכתחילה מצוה שיוסיפו שנים על הג' וגו' משמע דבדיעבד א"ץ לשנים הנז'. ועוד דכיון דבאמת הרגיש