שואל ונשאל חלק א רמא

דלדינא מתייחסת לבית אביה הכהן וכהנת גמורה היא וכ"ש שאין ראוי לדחות ליקרא דשכבי ויקרא דחיי כמו שנרמז ונתבאר כמה פעמים ע"י חלום כמבואר בנוסח השאלה וכבר הריב"ש והרשב"ץ (וע' להרשב"ץ ז"ל חלק שני סי' קכ"ח) חששו לדברי חלומות ולכן ראוי לו לבעל לחוש לזה לתקן את הדבר בכי טוב באופן שלא יהיה שום זלזול בכהונתה. ולראיית אמו"ץ מה שנראה לדינא כתבנו ביום כ"ט טבת התרצ"ו פה אי ג'רבא. נאם הבאים על החתום. ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א. ע"ה מכלוף עידאן ס"ט. ע"ה רחמים חי חויתא בלא"א חנינא הכהן ס"ט

סימן ו'

נשאלתי מהחה"ש הדה"מ כמה"ר ר' יוסף בוכריץ הי"ו. אודות איש ואשה שעמדו לדין וטענה האשה א') שבעלה נתן בתוך מאכלה דבר המזיק וכן אמר לה שרוצה לתת באזנה כסף חי ב') שאינו מניחה לישן עמו בחדר רק באמצע הבית. ג') שחמותה מוציאה עליה שם רע. ולכן מבקשת לדור בבית נאמנים או יגרש ויתן כתובה. וכן תבעה שיהיה רשות לאמה לבקרה בין בשמחות בין בזמני היגון ושתלך לבית אמה ביום ב' וה' ושבתות כמנהג העיר עוד תבעה שישלם לאמה דמי מזונות ג' חדשים שפרנסה אותה אמו והב"ד הוציאו לה מזונות והבעל מכחישה ואומר שברחה בלי רשותו ושאביו התנה על אמה וזקנה קודם הנישואין שלא תלך והתרה בה עתה שאם לא תשוב אליו אינו חייב עוד במזונותיה וישא אחרת. איך שורת הדין נותנת

תשובה נ"ל דאם לפי החקירות והדרישות שעשו הב"ד מצאו שיש רגלים לדבר יש להשביע להבעל היסת או בס"ת או חרם לפי הענין והנדון שלא יזיקנה עוד בשו"א לא ע"י ולא ע"י זולתו בין באופן ישר בין באופן נפתוליי ומסותר ודומה זה למ"ש מרן ז"ל בב"י אה"ע סי' ע"ד בסופו משם הרמב"ן ומדעת עצמו. ואם נתברר ששקר בפי האשה אין צריך שו"ד ואם הוא מסופק יש להטיל כ"ח לפני כל אחד מהם שאינו מודה בב"ד. ודומה זה למ"ש מרן באה"ע סי' ע"ז ס"ד. ומה שטענה באות ב' נראה דהדין עם האשה דודאי אדעתא דהכי נשאת לו להתנהג עמה כמנהג כל אנשי העיר ולא כמו שרוצה הוא ודומה זה למ"ש מרן אה"ע סי' ע"ו סי"ג. ומה שטענה באות ג' נראה דאם לפי ראות עיני הב"ד גורמת לה חמותה מחלוקת וקטטות עם בעלה או שמצירה לה מצד עצמה אזי לפי פשט דברי מרן אה"ע סי' ע"ד כיו"ד ולפי הנהוג יכולה לתבוע לדור עם השכנים (צ'אר עדל) ואם לפי ראות עיני הב"ד אין חמותה מצירה לה מדברי מור"ם שם נראה דאין מקום לטענתה. אלא דלכאורה סתם דברי מרן אינם נראים כן וצריך להתיישב בזה לפי הענין ועי' ג"כ מ"ש המשה"ר מע' ד' אות כ' אך אם הבעל הזה אין לו פרנסה מצדו וסמוך הוא על שלהן אביו צ"ע אי הוי בזה בכלל ל"מ למיקם ויוציא ויתן כתובה ועי' למרן סי' ע' ס"ג ולמור"ם שם או דילמא אדעתא דהכי נשאת לו מתחי' שיתפרנס משל אביו וצ"י בדבר לעת הפנאי וכל כה"ג יש להב"ד להשתדל לפשר כפי יכולתם מלעמוד על קו הדין ונמשך מזה מחלוקת וגירושין. ומה שתבעה שיגרש ויתן כתובה נראה פשוט דאין מקום לדבריה להתגרש בע"כ של הבעל כל דציית לדינא באופן מהנ"ל ואי לא ציית יש להתיישב בדבר ועל הרוב אין מקום להכריחו על הגט רק לחייבו במזונותיה או בכתובתה וכיוצא לפי הענין ועי' למרן ז"ל סי' ע"ז ובאחרונים שם. ומה שתבעה שישלם מזונות לאמה. הדין עם הבעל כמ"ש מרן ס' ע' סי"ב וכ"ש אם כבר פרנסו אותה אמה ואחיה דהניחו מעותיהם על קרן הצבי אם לא שכבר הורשו מהב"ד או שכבר חייבו אותו הב"ד ע"פ איזו המצאה אשר לא ידענו ובדבריהם של התובע והנתבע זה אומר נתחייב בב"ד וזה לא השיבו וכת"ר נר"ו יודעים איך היה הדבר. ומה שתבעה שאמה תבוא אצלה וגו' וכן היא תלך לבית אמה וגו' נראה