שואל ונשאל חלק א רלט

כלל בזה אחרי שהספר הנז' אינו בנמצא כי מי יודע מה הם היסודות שבנה עליהם ושוב נ"ל לעיין בזה ולכתוב הנלע"ד דרך לימוד בעלמא לא להלכה ולא למעשה והננו בזה רק כמזכירים ונושאי ספרים וה' ברחמיו יצילנו משגיאות אמן. וזהו הנלע"ד

הנה הלבוש ז"ל סי' קנ"ט ס"א ביבמה שנתקדשה לזר והיבם אינו רוצה ליבם אלא לחלוץ כ' מתחילה דחולץ לה בעודה ארוסה וא"ץ לגרש שכן דעת הפוסקים ומסיים מדידיה אי לא מסתפינא אמינא דגם בחליצה יותר טוב דמגרש הזר ואח"כ חולצת מטעם זה דכל שאינו עולה ליבום וזו ג"כ כל עוד שהיא מקודשת אינה עולה ליבום ולכן אינה עולה לחליצה ומסיים דהגם דהפוסקים לא כתבו כן נראה לו להחמיר ע"ש ולשונו ז"ל שכתב בלשון יותר טוב ובלשון נראה לי להחמיר מורה ובא דהעיקר לדינא גם הוא דעתו כשאר פוסקים דחולצת בעודה ארוסה ורק דרך חומרא בעלמא הוא שכתב וכע"ז כ' ה' יד מלאכי ז"ל בכללי מור"ם דכשכותב לשון חומרא מורה דדעתו לדינא כהמתירים ע"ש וכ"ש כאן דכתב יותר טוב וכאמור וכ"ש בנ"ד די"ל דאין כאן כלל חששת הלבוש מהא דכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה דהרי כתב הרא"ש ז"ל בריש יבמות פ"א ה"ב גבי יבמה שמת בעלה והיא נדה דלא שייך בזה כל שאינו עולה וגו' דשאני נדה שעומדת לטבול וליטהר כשאר נשים ועוד דיבם הבא על יבמתו נדה קנאה ע"ש וכ"כ הלבוש בסי' קס"ד ע"ש וא"כ בנ"ד דאין כאן לא קידושין ולא ספק קידושין אלא גזרה דרבנן משום מעוברת חבירו דבזה שייך שפיר בפשיטות ב' הטעמים שכתב הרא"ש והלבוש דהרי סופה לבוא לידי הכשר לכשתלד ותגמלהו אחר כ"ד דומיא דנדה. וכן הקידושין תופסין במניקה ומעוברת חבירו כמתבאר מדברי מרן ז"ל סי' י"ג ע"ש י"ל דגם הלבוש מודה דחולצת בעודה מעוברת. ולכן נלע"ד דכיון דבזה"ז בעוה"ר אין כח ב"ד יפה כ"כ לכוף את החולץ ואת החולצת רק ע"י איזה אופנים מאופנים שונים וכולי האי ואולי שיעלה בידם לכופם באופן המתאים אל הנימוס ועתה שניהם מרוצים לחלוץ לכן אין לחוש לחומרא זו דשמא אם יתאחר הדבר עד שתלד ועד שיעברו כ"ד חדש אחר הלידה אולי החולץ יסע למד"ה ולא יבוא לחלוץ או החולצת תסע למד"ה ולא תחלוץ וגם שישארו פה יש לחוש פן אחד מהם לא יהיה ציית לדינא לחלוץ ולכן אין להתאחר בזה וחולצת מעתה וקרוב לזה כתב הח"ס ז"ל אה"ע ח"א סי' ע"ה דאם המגרש ידו תקיפה חולצת קודם שתתגרש ע"ש ונדון ה' מנחת עני ז"ל שלא התיר מטעם זה אפשר דבזמנו היה כח ב"ד יפה לכוף לזה ולזה ולא כן בזמנינו בעוה"ר כידוע. ועוד דמדברי ה' מנחת עני עצמו סי' מ"ט שזכר הפת"ת ס"ק ח' מבואר להדיא דאין זה רק מהיות טוב שכ' וז"ל על כן כשר הדבר וגו' ואם היה זה חיוב מן הדין לא היה כותב כן וכן יש להוכיח מדבריו סי' נ' שזכר הפת"ת ס"ק מ"ו שעלה בדעתו לומר שכדי שלא יפרד השידוך תחלוץ בעודה מניקה ע"ש ואם היה סובר ההנ"ז שיש עיכוב וחשש פסלות בחליצה מדינא ודאי דאין לחוש לפירוד השידוך. וכן מדברי רש"י ביבמות דף מ"א ד"ה אלא מבואר דמהא דכל העולה אין חשש פסלות בחליצה ע"ש והקרוב אלינו דה' מנחת עני בסי' נ' דבריו סוברים ע"פ דעת הלבוש שכן נראה מלשונו שכ' וכשר הדבר ודומה למ"ש הלבוש יותר טוב וגו' וא"כ בזה"ז שיש לחוש לגוף החליצה שלא תהיה יש לסמוך על שאר פוסקים המתירים וכ"ש למ"ש דגם הלבוש אפשר דמודה ועוד נראה דיש להתיר מכח ס"ס דשמא הלכה כשאר פוסקים המתירים ואת"ל דהלכה כהלבוש שמא הלכה כמור"ם ז"ל דמקיל במופקרת דנקטינן לעשות ס"ס גם דאחד מהספיקות נגד מרן ז"ל כמש"ה ישיב משה ז"ל ח"א סי' צ"ח כ' רכ"ה רע"ב ע"ש. זהו הנלע"ד לא להלכה ולא למעשה כל עוד שלא יסכים בזה הראב"ד ראש רבני ועד ב"ד בעוב"י תונס מהר"ד כטורזא נר"ו והיה זה ביום ו' כסליו התרצ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א.