שואל ונשאל חלק א רלח

שאפי' בחלתה חייב בקנס וכיון שלא נודע מוקמי' ליה אדינא כדין כל ספק במנהג או בתקנה דמוקמי' ליה אדינא. ואפי' אם ימצא איזה עדות שאפי' בחולי מחייבין קנס כבר השרישנו הרמב"ם ז"ל דכל דבר דלא שכיח לא שייך בו מנהג וכבר כתב הרדב"ז סי' רצ"א דחולי לא חשיב שכיח אלא קצת וכ"כ ה' חכמת אדם כלל ק' בשמו ובשם הש"ך סי' רי"ד סק"ו ע"ש וא"כ בין שנאמר דהדבר מסופק אם חולי שכיח או שנאמר דהדבר מסופק ל"ש בו מנהג ובעיקרא דמילתא בעלמא כשלא יש טענת חולי או מום וכיוצא באופן שהיה חייב בקנס אם היה באופן המועיל או בקנס דמי הבושת הנהוג נראה ברור דהדבר מוכרע ממקומו דהב"ד הראשונים שמו ושיערו שיעור הבושת בט"ו פרנך וכשמשלם זה אין מקום לצדד שיהיו התכשיטין שבידה בכלל הבושת דאיך אפשר שיהיה השיעור של הבושת משתנה בין אם יש תכשיטין או לא הגם דלפי כבודם כמה פעמים הוי להפך וחזר הדין שתחזיר את הכל לבעלה וכמ"ש מרן סי' נ' ס"ג שהדבר ידוע שלא שלחם אלא דרך נוי בלבד וזה אפי' בנתקדשה וכ"ש אם נשתדכה לבד. ועוד דכל ספק שיהיה בתקנה מוקמינן ליה אדינה והזוכה מצד הדין הוא הנקרא מוחזק וכמ"ש הפוסקים בכמה מוקמות. זהו הנלע"ד ולו ההכרעה הכו"ח ביום ו' טבת תרצ"ה לפ"ג. ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

וכן דעתי הדבר פשוט כיון שלא חזר בו אלא מכח שנחלית אחר השידוכין דאין מתחייב כלום ע"ה ציון דר' שושן כהן ס"ט

סימן ב' לעי"ת ספאקץ יע"א

נשאלתי מידידינו החה"ש הדה"מ והכולל כמה"ר ר' עקיבא אביטבול הי"ו בצפ"אקץ יע"א באשה יבמה שהיא הרה לזנונים ולפי השמועה שגם קודם שנשאת לבעלה זנתה כמה פעמים האם יכולה לחלוץ בימי עבורה או לא

תשובה מה שרצה רו"מ נר"ו להתיר מצד דאם תתאחר עד עבור ימי היניקה תתפרץ יותר ויש עון אשת איש דלא תהיה אשת המת לאיש זר ולכן יותר טוב שתחלוץ מעתה לצאת מחומר עון אשת איש וכמו שרצה להתיר ה' מנחת עני ז"ל והב"ד הפת"ת ז"ל סי' קנ"ט ס"ק ט"ו משום הפסד מעות. אין זה נראה דא"כ אמאי לא התיר ה' מנחת עני ז"ל גופיה בנדונו שהוא כנדונינו והב"ד הפת"ת ז"ל ס"ק ח' ע"ש דמסיים דכשר הדבר להמתין עד אחר ימי הנקה ולא התיר מטעם זה למעט באיסור כל כמה שאפשר וצ"ל דשאני ליה לההנ"ז בין נדונו דסי' מ"ט הנז' לנדונו דסי' נ' ואין ספר זה מצוי אצלינו לעמוד על דבריו וע' להחת"ס אה"ע ח"א סי' ל"א. גם מ"ש כת"ר נר"ו דזו אשת איש אינו נראה דבאשת איש אין קידושין תופסין כלל ובזו קידושין תופסין מספק כמ"ש מרן ז"ל סי' זה ע"ש. וכן מבואר בש"ס ופוסקים דאיסור מלקות הוא דהויא ע' ביבמות דף צ"ב ע"ב ובהרמב"ם בספר המצות ל"ת שנ"ז ע"ש

גם מ"ש כת"ר נר"ו להתיר עפ"ד מור"ם בסי' י"ג סי"א דיש מקילים במזנה ויש להקל במופקרת וציין להפת"ת ז"ל ס"ק י"ט בשם השבו"י דבתרתי הויא מופקרת וכ"ש בזו דאיכא תלתא זמני אין זה נראה דלדעת מרן ז"ל שם דאוסר במזנה דעתו לאסור גם במופקרת ואין דעת מור"ם ז"ל רק כעין הכרעה מדידיה. ולא שהוא לכ"ע. ומ"ש הכנה"ג סי' י"ג בהגהב"י אות ל"ג דאפי' המחמירין במזנה במופקרת יש להקל ע"ש נראה דאין זה לדעת מרן ז"ל רק ביאור בדברי מור"ם ודעת מרן לאסור בכל וכמש"ה בית מאיר בתשובותיו סי' ה' בשם הרב דבר שמואל ז"ל דמרן בתשובה חולק על מהר"י מינץ שסמך עליו מור"ם בהגה להקל במופקרת ע"ש ואנן בתריה דמרן ז"ל גרירין ואין לזוז מדבריו כלל וכ"ן מסתמיות דבריו בש"ע שלא חילק בזה. וסבורים היינו לעמוד על דברי ה' מנחת עני ז"ל בעיקר טעמו שאסר ובעיקר הכרעתו דבסי' מ"ט אלא שאין ספר זה מצוי אתנו. ומראשית חשבנו שלא לחוות את דעתינו