שואל ונשאל חלק א רלז

אבן העזר חלק ראשון

סימן א' לעי"ת זרזיס יע"א

נשאלתי מהחה"ש הדה"מ כמה"ר ר' יוסף בוכריץ יצ"ו במי ששידך אשה ושלח לה סבלונות ובהם תכשיטים שאינם עשוים להבלות וחלתה המשודכת אחר השידוכין ומפני זה חזר בו המשדך ותובע תכשיטיו והאשה תובעת אותם התכשיטים ועוד דמי בושתה כנהוג ולא ידע אם המנהג שתקח האשה התכשיטין מצד הבושת מלבד דמי הבושת הנהוג או שהמנהג שהחזיר התכשיטין ותקח דמי הבושת הנהוג. או שהמנהג שתקח התכשיטין ואינו חייב עוד בדמי הבושת הנהוג

תשובה מכל הצדדים שנסתפק כת"ר נר"ו ניכר דפשיט"ל מילתא דגם בנחלית חייב בדמי הבושת ומסתפק רק בתכשיטין. ולא כן אנכי עמדי כי בושת זה אינו בושת ממש דבושת בעינן סמוכים בא"י לדונו כמ"ש מרן בח"מ סי' א' ס"ב ועוד דהבושת הוא לפי כבודו של המתבייש והמבייש כמ"ש מרן בח"מ סי' ת"ך סעי' כ"ד ואלו הכא בדבר קצוב היו מחייבים אותו. ועוד דלא מצינו שום פוסק שפסק לחייב החוזר בו מהשידוכין בבושת עם כי פסקו לדין הבושת בעלמא והגם דמהריק"ו שורש כ"ה והביא דבריו ה' בית שמואל ס"ק י"ד והבאה"ט ס"ק ט"ו כ' דאפי' לא עשו קנס קרוב הוא בעיני לחייבו לשלם דמי בושתו יע"ש כלל גדול בידינו דאין הולכין בממון אחר הרוב וכיון דלא כ' אלא קרוב אינו מתחייב ומזה הטעם לא פסקו דבריו הפוסקים לחייבו מחמת זה וע' להמשה"ר מערכת ק' אות מ"ט ומשה בארה כנז'. ומ"ש מור"ם סי' נ' ס"ו דיש אומרים דקנסות השידוכין אין בהם משום אסמכתא וביארו הב"ש והבאה"ט שם דהטעם הוא משום בושת שאני התם דהם עצמם קנסו וחייבו עצמם ולכן י"א דמהני לבטל האסמכתא מטעם הבושת וגם זה אינו אלא לי"א אבל דעת מרן לא מהני רק באופנים שהזכיר הוא שם ז"ל. ומינה דצ"ל דבושת זה שנהגו בו הרבנים הראשונים אינו אלא דרך קנס והוא על דרך מ"ש מור"ם שם בח"מ סי' א' דנראה דכופין וכו' ולקנסו כפי ראות עיני הב"ד והב"ד שיערו כמו שנהוג. ומעתה ניחזי אנן אם חזר בו המשדך אחד שעשו קנס קצוב בחיו"ג ובקש"ם באופן המועיל וסיבת החזרה מפני שנחלית אחר השידוכין אם חייב. ודין זה מבואר מדברי ה' בית יהודה אה"ע סי' א' דגם דעשו קנס קצוב בעדים ובשבועה פטור מהקנס בין שנתחדש זה אחר השידוכין בין שהיה קודם השידוכין ואמר לא ידעתי וטעמו ונימוקו שם דלא שייך לומר נסתחפה שדהו ומזלו גרם רק בנתקדשה דצריכה גט לא בנשתדכה וכ"כ מור"ם סי' נ' ס"ו ומ"ש מור"ם שם זה בשם י"א ביאר הב"י שם דלאו דוקא הוא כי היא סברת כ"ע וכ"נ דעת מוהרמ"ז זצ"ל בקול משה סוף סי' ח' ודעת ה' הליכות יעקב מע' ק' אות ט' ושכן כ' ה' יורו משפטיך ליעקב ע"ש. וכן מתבאר מדברי מרן סי' נ' ס"ה ומדברי ה' עה"ש סי' נ' אות י"ג וי"ד ע"ש וכן לא שייך לומר ראה ונתפייס והו"ל למידק ולחקור ולדרוש אלא בנתקדשה אבל בשידוכין בעלמא אינו מדקדק כ"כ ובודאי ליכא חזקה דראה ונתפייס כמו שביאר הב"י שם וכ"כ השש"א סי' נ' אות ג' בשם הרדב"ז ח"א סי' קכ"ד וכ"נ מדברי ה' הליכות יעקב מע' ק' אות י"א

ומן האמור נראה דאפי' נתרפאת בתעודת רופא יכול לחזור בו מן השידוכין וכמ"ש מרן ז"ל סי' ט"ל ס"ו דגבי אשה הוי גנאי אעפ"י שריפא אותה הרופא וכיון דהוא גנאי יכול לחזור בו מן השידוכין. וכן מתבאר מדברי מרן סי' נ' ס"ה ומדברי העה"ש סי' נ' אות י"ג וי"ד ומדברי ה' הליכות יעקב מע' ק' אות ט' ומדברי הימ"ל שזכר שם. וכיון דפטור מהקנס אפי' קצוב ובעדים באופן המועיל כ"ש דפטור מקנס זה של הבושת דהא לא נודע שיש מנהג