שואל ונשאל חלק א רלג

ולענין שיעור האפר באמת לא מצאתי כעת שום פוסק שחפשתי שנתן גבול בדבר רק ראיתי לה' חכמת אדם כלל מ"ה אות י"א בנדונו שמחלק בין רב למעט וכתב דהכל לפי הענין ולא נתן גבול. ונלע"ד כעת שיהיה האפר במים באופן שמשתנה מראה המים מהלובן לשחרות על ידי עירוב אפר זה טרם שיבושל המים דמסתמא בכה"ג כשיבושל נותן טעם במים וסבור הייתי לומר דבימיהם היו נוהגים להדיח הכלים במים עם אפר הנקרא אלכשייה וכמ"ש ה' בית יהודה דף קי"ב ע"ד ד"ה תרנגולת וגו' אירע וגו' ע"ש. ומפני שנוהגים בזה היה ידוע אצלם שיעורו ומפני זה לא הוצרכו לבארו ולדידן שאין ידוע אצלנו זה נראה דלא יהיה פחות מזה דודאי אין הדבר סגוליי ותלוי בטעם האפר אשר יהיה בהמים לקלקל טעם המים וכאמור עי' להישי"מ ח"ב סי' ע"ח בכל זה] זהו הנלע"ד כעת הכו"ח ביום ט"ו אב התרפ"ה ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן קפ"א

שאלה מוהל שהיה לו איזה תביעות על הק"ק ולא רצו לפרוע מה שהוא אומר שחייבים לו ומזה התרה בהם שלא ימול עוד עד כי ישלמו לו מה שהוא תובע ובעלי הברית אומרים הלא חוב מצות המילה הוא על שכם אבי הבן ואם יש הפרשי דעות בינו ובין ממוני הצבור אנחנו מה פשענו האם יכול המוהל למשוך ידו מהמילה כדרכו או לא

תשובה אם הקהל מוכנים לעמוד עמו לדין אם באותה העיר או בעיר אחרת או בז"ב לו אחד לו אחד הדבר פשוט מאד שאינו יכול המוהל לעשות דין לעצמו דשמא אינם מחוייבים כלום ואיך יוציא מידם עפ"י משפטו הוא היתכן כי הבע"ד הוא הדיין ? ואם ממוני הקהל לא רצו לעמוד עמו לדין והתרה בם על ידי הב"ד ולא אבו שמוע אז נראה דעליהם עצמם יכול לעשות דין זה לעצמו וכמו שמצינו דהב"ד יכולים להחמיר על מי שלא ישמע לקולם להפרישו ולבלתי ימולו את בנו וכמו שמבואר בש"ע יו"ד סי' [של"ד ס"ו] אבל לשאר הקהל שאינם ממונים והם מוכנים לשלם אם יתחייבו הממונים בדין ודאי שאינו יכול לעכב המצוה כלל בעבור זה אך אם ירצה המוהל יבקש זאת שיתמנו ג' שמאים מעריכים והם יעריכו את כללות החוב שתובע כמה עולה חלקו של בעל הברית ומעתה יותן ביד שליש למען אם יתחייבו ממוני הק"ק בדין יגבה מזה חלקו או שיעמוד בעל הברית אח"כ עם המוהל בעצם הדבר בנוגע לחלקו ואם נתחייב בדין ישלם חלקו אך לעכב על אבי הבן בעבור הק"ק ודאי כי אין לו יכולת יען המצוה של המילה מוטלת על אבי הבן פרטית או על הב"ד שבעיר אם אין יכולת לאב וכיון דהם מוכנים למה שהדין נותן אין לחייבם בעבור זולתם ועדיפא מהא כתב הרשב"א בתשובה סי' תע"ב דמי שמבקש שכר למילה ואין יכולת לאב לשלם הוי דינו כאלו אין האב בעיר וחייבים הב"ד למולו וממילא כופין את המוהל נמולו חנם אין כסף וטעמו פשוט כי חוב זה מוטל על הב"ד למולו אם יכולים וכן על כל אחד מישראל למולו אם יכול והוי כאלו החוב מוטל על המוהל כאלו הוא אבי הבן כב"ד עצמם ולכן אם לא ישמע כופין אותו שהדין נותן לחייבו למול כמו שהב"ד מחוייבים למולו ולהתטפל ופסקו מרן בב"י ומור"ם סי' רס"ה ע"ש ומעתה הדברים ק"ו ומה במקום שאינו תובע רק שכרו הפשוט כל שאין האב ביכולתו אינו חייב לחזור על הפתחים ולשלם לו שכרו הגם דאם היה יכול היה חייב מן הדין לשלם שכרו ומזה חל החיוב על המוהל למולו חנם ולכופו ע"ז. במקום שבא עליו בעקיפין לשלם לו חוב זולתו לכ"ש שאינו יכול לעכב את המצוה וכופין את המוהל למול ? והא אין לומר דהתם שאני שאין לו יכולת לשלם שכרו אך בנ"ד הרי יש לו יכולת לשלם גם מה שחייב זולתו למוהל דכך לי אין לו יכולת וחוזר על הפתחי' ומשלם למי שמכריחים אותו לשלם מה שאינו חייב בעבור זולתו ואדרבה השכל מחייב והסברא נותנת דכשבא לחזור על הפתחים הוא דבר שהוא שלו ובעבור עצמו משלם ולמוהל יש פנים