שואל ונשאל חלק א רלב

ובודאי דבכה"ג לאו חשיב סברא יחידאה

ועוד יש פנים להתיר מצד זה דכיון דמעורב נתבטל ברוב וכן צידד ה' פרי תבואה סי' ל"ו ס' ע"ב והגם דבריה לא בטילה אין זה רק דרבנן ולא שייך זה לבני נח אלא דשם כתב משם המשבצות זהב סי' ס"ק די"ל דביטול ברוב משום אחרי רבים להטות וי"ל דלישראל נאמר ולא לב"ן ועם כי עדין לא עמדתי ע"ז נלע"ד כעת די"ל דכיון דבני נח בכל דהו אסירי בבשר ואמ"ה כמ"ש הרמב"ם ] פ"ט מה' מלכים היו"ד] א"כ גם ע"י תערובת נמי אסור וכה"ג זכורני שכ' הרמב"ם ז"ל בפ' [ט"ו מהמ"א הי"ב] דחמץ כיון דאיסורו בכ"ש לכן אוסר תערובתו

והנה ראיתי לה' לב שומע ז"ל מע' למ"ד אות מ' שכתב בשם ה' עה"ש יו"ד סי' ס"ב אות ו' דנ"מ בין אי ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן לענין ספק אבר מן החי דלמ"ד מדאורייתא אסור לב"נ ולמ"ד מדרבנן שרי ע"ש וזה סיוע גדול למ"ש להתיר מטעם ספק איסור אמ"ה מכמה פנים וכאמור אך ראיתי לו ז"ל שם בשם ה' עצמו בס' ווי העמודים סי' קל"ו אות ג' שזכר מ"ש בעה"ש וכתב ע"ז דאפשר דכיון דספקא דאורייתא לחומרא גם למ"ד מדרבנן חמיר טפי מאיסור ודאי דרבנן א"כ גם ספק איסור אמ"ה אסור להושיטו לב"ן גם למ"ד דאינו אלא מדרבנן כיון דחמיר ע"ש וכ"ה בספר ווי העמודים ע"ש אלא דלע"ד עם כי דבריו בווי העמודים הם באחרונה וזכר שם מ"ש בעה"ש מ"מ נראה דדבריו בעה"ש עיקר דהא דחמיר ספק דאורייתא גם למ"ד מדרבנן מאיסור ודאי דרבנן (מ"מ] אינו אלא דרבנן דמדאורייתא כל ספק רחמנא שרייה וא"כ לגבי ב"ן דלא שייך איסור דרבנן גם בכה"ג דהאיסור דרבנן הוא מצד הספק דאורייתא כיון דמותר מדאורייתא מ"מ אין כאן אלא איסור דרבנן וצע"ג בכונתו ז"ל. והנלע"ד בכונתו דכלפי מה שהוכיח בעה"ש מההיא דאבר המדולדל דאינו אלא דרבנן ומותר למכרו לב"ן ויליף מר ממנה לס' דאורייתא למ"ד דאינו אלא דרבנן לעומת זה כתב דראיה ליתא דאפשר וגו' וכאמור אך אם בלתי ראיה רק מצד הסברא [תו אם כתבו הפוסקים להדייא] דבני נח לא שייכי באיסור דרבנן גם בספק דאורייתא למ"ד דהוי דרבנן לא שייכי אך לע"ד גם זה הוא מתברר ויוצא מההיא דאבר המדולדל ואולי דהרב ז"ל מצדד מיהא דרבנן אסרו לנו להושיטו מגדר וסייג [עי' להפר"ח סי' נ"ה סקט"ז כה"ג מ"ש והא עדיפא דהאיסור דאורייתא רק מצד הספק הוי דרבנן] ומפני דיש פנים לדחות זה וכמ"ש כתב הרב ז"ל דבריו רק בדרך אפשר ולצדד בעלמא. ובזה א"ש מ"ש וליתא כאלו הדבר ברור וכשסיים כתב דאפשר וגו' והיינו שאין ראיה ממ"ש הפוסקים גבי אבר המדולדל ועכ"פ לע"ד מ"ש נראה עיקר דכיון דלא מצוו אינהו אבל תסור ושרינן להו לאכול להלכה ולמעשה כ"ש שמותר למכור ולהושיט להם לאכול

סימן ק"ף

שאלה מה שכתב ה' שבת אחים בדיני דם ביצים אות ז' דאם בשלו ביצה במים שיש בהם אפר ונמצא בה דם או אפרוח שאר הביצים שרו דהוי נטל"פ האם יש שיעור לאפר או אפי' בכ"ש סגי. וכן אם זה דוקא במים או גם בתבשיל ודייסא כשיש בהם אפר שאר ביצים והבשר והתבשיל וכיוצא שרו דהוי נטל"פ

תשובה עיקר דברי הש"א מה' שיו"ב נראה דבנויים עפ"ד מרן בסי' צ"ה ס"ד דאפר במים פוגם ע"ש וכמ"ש ה' ישיב משה נר"ו סי' רי"ב ע"ש. ושם יש חולקים ע"ד מרן ז"ל בזה ויש שמסכימים כיע"ש. וא"כ נראה פשוט דאין לך בו אלא חידושו והבו דלא להוסיף עלה ואין להתיר רק באפר המתבשל במים די"ל דעי"ז נפגם המים הנז' וכשיהיה טעם יוצא מהביצה שיש בה דם או אפרוח דרך המים הנז' אל שאר הביצים כבר אותו טעם נפגם דרך המים הנז' והו"ל נותן טעם לפגם אבל בתבשיל ודייסא שיש בהם אפר אפשר שאינו פוגם כלל אליבא דכ"ע ואין להתיר כלל בהם: