שואל ונשאל חלק א רל

חיות לעצמן ואע"ג דשליל מותר בשחיטת אמו מכל הבהמה תאכלו נפקא לן לקמיה אבל הני באיסורירו קיימי ע"ש וכונתו לע"ד דההבדל הוא בזה שאם התולעים נתגדלו ונתהוו מדבר המותר מותרים ואם מדבר אסור אסורים ולכן בדגים דגדלי בהו תולעים וגיף הדגים מותרים גם תולעיהם מותרים אבל בבשר של הבהמה שנתגדלו בה תולעים בחיים שאז יש על הבשר ההוא איסור אבר מן החי והם נתגדלו ממנו אסורים על דרך כל היוצא מן הטמא טמא וכל היוצא מן הטהור טהור ולפ"ז אין התולעים אסורים משום אבר מן החי רק משום תולעים ומ"ש רש"י באו מאיסור אבר מן החי אינו רק לשלול שאין אותו דבר שנתגדלו בו מותר אלא אסור הוא מצד אבר מן החי וא"כ גם התולעים שבה אסורים דלא שייך לומר בהו כי קא גבלן בהתירא קגבלן כמו גבי דגים. וכן יש להוכיח מדתניא שם ואת נבלתם תשקצו לרבות את הדרנים שבבהמה וקשה דהלא מקרא זה אתולעים ושאר שקצים ורמשים קאי והי"ל לקרא לרבותו גבי דמו בנפשו או גבי בשר בשדה טרפה דמרבינן מניהו אבר מן החי ובשר מן החי ולא גבי תולעים אלא ודאי דהאיסור אינו רק משום שקצים אלא דע"י היותו מן החי הו"ל בתור שקץ וכאמור וכן יש להוכיח ממה שלא כתב הרמב"ם דין זה גבי איסור אבר מן החי ובשר מן החי וכתבו רק גבי תולעים וכן מרן בש"ע כתבו רק גבי תולעים סי' פ"ד ולא גבי איסור אבר מן החי ובשר מן החי דסימן ס"ב. והכי נמי מסתברא לע"ד דאטו אבר מן החי או בשר מן החי שנתהוה בהם תולעים או שהיו כלם תולעים הוי באותם תולעים איסור אבר מן החי וכן יש להוכיח מדאיתא בשאלתא פ' שמיני ואלו שרצים דגדלי מאוכלא וממשקה הנהו לאו כשרצים דמו אלא כאוכל ומשקה דמו כגון בשרא וכוורי דאיתליעו שרץ כדאמר רבינא לאמיה איבלע ליה ואנא איכול דתניא על הארץ להוציא את הדרנים שבעדשים ואת היתושים שבכליסין ואת התולעים שבתמרים ושבגרוגרות א"ל רב משרשיא בריה דרב אחא בר נפחא לרבינא והא תניא את נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבבהמה א"ל הכי השתא התם בהמה בשחיטה משתריא לכי שחיט לה לבהמה אהניא לה שחיטה לדידהו לא אהניא להו שחיטה והויא ליה כאבר מן החי ולא מיתר בשחיטה דבהמה אבל בשר ודגים כי גדלי התירא הוא ע"ש ויל"ד דהול"ל והויא לה אבר מן החי וכף הדמיונית פה למה ליה ולהאמור א"ש דהם דומים רק בזה שלא תועיל להם השחיטה כאבר מן החי שאין שחיטת הבהמה מועלת לו ולכן גם אם נשחטה הבהמה וסר ממנה אותו האיסור אבר מן החי שינקו ממנו תולעים אלו וגדלו ממנו מ"מ הם עצמם אכתי באיסוריהו קיימי אך האיסור אינו איסור אבר מן החי אלא איסור שקץ והכי נמי דייקי לע"ד דברי רש"י שכתב באו מאיסור אבר מן החי דהיל"ל אסורים משום אבר מן החי ולפיה"א אין הכונה רק על היות גידולם מדבר אסור

הן אמת דיש פנים לומר דכיון דקי"ל היוצא מן הטמא טמא והני מאיסור אבר מן החי קגדלי א"כ הו"ל בהני תולעים ג"כ איסורא דאבר מן החי. אבל זה אינו דכיון דיש בהם חיות בפני עצמם אשר מכח חיות זה לא הוו בכלל שחיטת הבהמה א"כ מזה עצמו פקע מינייהו איסור אבר מן החי וחל עלייהו איסור שקץ והוא דומה ממש לנבלה שהתליעה דודאי מסתבר דאין איסור אותם תולעים משום נבלה אלא משום תולעים וכן בלי ספק דברים האסורים בהנאה שהתליעו אותם תולעים פקע מינייהו איסורא קמא וחל עליהו איסור תולעת שאין בה רק איסור אכילה ולא איסור הנאה ודומה זה למ"ש מרן סי' פ"ו ס"ז אפרוח שנולד מביצת נבלה וטרפה מותר והגם דהתם הוי טעמא משום דכי נוצר האפרוח מן הביצה לאחר שנסרחה והוי עפרא בעלמא מ"מ ילפינן מינה דלאו כללא הוא להיות כל היוצא מדבר אסור יהיה כמוהו וא"כ ה"ה לתולעי' אלו ותו דגם התולעים עפ"י הרוב וכמעט הכל מאיזה ליחה מוסרחת מתהוה ורק דלרוב דקות הדבר אין מורגש הסירחון. וכן יש להוכיח מדלא נקיט רש"י והשאלתא רק אבר מן החי ולכאורה הי"ל לומר בשר מן החי דאין כאן כלל אבר רק בשר ולהאמור א"ש דרש"י כונתו שיונק מן