שואל ונשאל חלק א רכז

שחשב השואל שפסקה זו היא מהמנהגים או שכן חשב הרב המשיב ז"ל ולכן סידר לשון זה בשאלה. אמנם לפי האמת בכתב יד אין כתוב רק אם נתפרקה וכו' עד נפיחה ולא עוד וא"כ כיון דמדינא נתבאר דלא נקיטין הכי לא מבעיא אם נאמר דמה שראינו להשוחטים עושים הוא העיקר כמנהג וא"כ צ"ל אדברי מהרצ"ך ז"ל אינם למנהגינו אלא גם דנימא דהוי מיהא ספק במנהג הא קי"ל דמוקמינן ליה אדינה. ועוד דמההסכמות מוכח דאין לנו מנהג זה ותו דבפלוגתא במנהג שומעין לזה שאמר כהלכה

ו') ומה ששאלו בסירכה שאחורי הערוגה דהיינו מהריאה אל הסמפון היורד שאין האבר מוגבה ע"י הגבהת הסי' איך יש לעשות

תשובה אם הנסיון מורה שהיה קצת הגבהה באיזה חלק מהריאה אין מקום לשאלה דכבר בארתי לעיל דאם מגביה אפי' קצת מהריאה יש להטריף ואם הנסיון מורה שבשום אופן הריאה אינה מוגבהת ע"י הגבהת הסי' אז נר' דאם השוחט בקי ורגיל ומרגיש דבודאי אם היתה סירכה כזו בשאר האיברים שיש להם אפשרות להיות מוגבהים לא היו מוגבהים בהגבהה זו יש לו להתיר ואם אין ברור לו מחסרון הבקיאות ורגילות ודאי דאין לו להתיר כיון שאין גבול בדבר וההגבהה עצמה היא קולא ומרן ז"ל התנה בה תנאים וקרא לה בשם קולא כיעו"ש ולה' פרי תאר ז"ל אין לסמוך ע"ז רק בסרוכה לשוה"ל כיעו"ש ולהשו"ג ז"ל דעת מרן ז""ל לעצמו דלא כיש מי שכתב ע"ש וא'"כ הגם דלדידן לא נקיטנן כן וכמו שכ' ה' מז"ל ע"ד הפר"ת והתה"ז ע"ד השו"ג וזולתו משאר פוסקים דנראה דס"ל דדעת מרן כן וכן מוכח להדיא מהתנאים שהתנה מרן ז"ל מ"מ הב' דלא להוסיף עלה וביכול לדעת ולהכיר בודאי הכתוב מדבר ולא במי שאינו מרגיש בזה. ואם באמת הוא מרגיש ויודע דבודאי הגמור אם היתה הגבהה כזו בשאר האיברים הנגבהים דאין מעצור לא היו מוגבהים בהגבהה בסירכה כפי הגבהה זו אלא דלבו נוקפו ואין לו על מה להשען נראה דלהיות לבו בטוח יעשה אח"ך נפיחה לראות אם מבצבצת אבל חלילה לסמוך על הנפיחה להקל כלל יותר מהשיעור המוגבל בחוש הראות או בהשערה ודאית שבשאר האיברים לא היה הדבר מוגבל כלל וכאמור. ואח"ך בא לידי ספר התשובות להתה"ז הוא ה' נדיב לב וכמעט שעברתי על המקומות הנצרכים בזה לא ראיתי כל חדש לדחות שום דבר ממ"ש בעניותי. והדברים מוכיחים דהוא ז"ל כל עיקר טעמו אינו אלא לישב מנהג מקומו בדוחק אמנם לדינא ולעיון האמתי גם הוא ז"ל מודה למה שכתבתי אלא דדבריו ז"ל באורך גדול וצריך לזה בל"ן זמן לעבור על פני כלו. ובכן הנלע"ד דאין לזוז ממ"ש לעיל. ואם אח"ך ראיתי איזה דבר המכריח הפך זה אודיעים זהו הנלע"ד ואם כת"ר נר"ו נר' להם איזה הערה הנני מוכן לשמוע הכו"ח ביום ט"ו חשון התרפ"ט ע"ה כלפון הכהן סילט"א

סימן קע"ו לעי"ת ספאקץ יע"א

נשאלתי משאר בשרי החה"ש השו"ב כמה"ר ר' יוסף הכהן הי"ו במי ששחט רוב אחד בעוף ושהה העוף ולא מת איך יעשה כי להכות את ראשו כמ"ש מור"ם ז"ל הדבר קשה וזר לרואים ונראה בעיניהם כנבלה ממש ולא יאכלו ממנו וכן השוחט נמאס בעיניהם בעשותו כן ונחשב להם כמאכיל נבילות האם יש עוד תיקון לזה כמו לקרוע הסימן הנשאר באצבעותיו או לא

תשובה הדבר ברור דאסור ליגע בסימנים עוד בין ביד בין בסכין לעשות בהם שום מעשה זאת אומרת להוסיף על מה שכבר נשחט ואפילו ביד וכמ"ש הרה"ג מהרמ"ז ז"ל בספרו עיני צדיק הלכות שחיטה וטרפיות] ונדפס בשנת העתר"ו דיני שחיטה סי' ד' ד"ה עיקור. וז"ל. ודיני חמשה דברים אלו עי' במרן ז"ל מסי' כ"ג עד סי' בכ"ד ונקיטנן