שואל ונשאל חלק א רכו

האמת אינו כן דכונתם מבוארת כדכתיבנה וא"כ ודאי דעל חוש הראות הוא דסמכינן וזה ברור מאד. וע' לה' הנז' ז"ל שם אות ג' ובאות יו"ד שכתב להדיא ולהיות שבדיקת הגבהת הסירכה מינה ובה היא מבחוץ שאינה נראית בפנים וגו' ע"כ ראוי לעשות הגבהה בחוץ יותר חזקה וגו' ומבואר מזה דבשאר סירכות היה מבין הוא ז"ל דההגבהה תהיה בפנים בעת שהטרפש מכסה כל הריאה וכן שם בסי' ע"ח אות ד' כתב ובהגבהה זאת של הסירכה מינה ובה העלתי בתשובה הנז' דראוי להקל ולהגביה הנוצה יותר מהשיעור בהגבהת שאר הסירכות וגו' והיינו שהוא ז"ל חשב כנז' וזה אינו וכאמור. וחלילה לנו לסמוך עליו בזה כלל וכלל לא במה שהניח הדבר לאומד ולא במה שהקיל יותר בהיות הריאה בחוץ דליתא וכמבואר מהשמ"ח ומדברי מרן הב"י בשם ר"י הלבן מקור דין זה וכן נראה דעת כל האחרונים דכלם משמעות דבריהם דהוי השיעור מוגבל בחוש הראות. ואפילו אם הריאה בחוץ וכן מצד המנהג פה מתא אי ג'רבה כבר נדפסה בדברי יעקב באות שחיטה ובמעב"ד סי' ט"ל ההסכמה מרבנן תקיפי אשר בדורות הראשונים חו"ר עירינו אלחארה והד,גת יע"א וחו"ר תונס בכל תוקף וחומר ההסכמות וחרמות שלא יוכל ולא יורשה שום אחד לעשות הגבהה כ"א דוקא מה שגבלו הראשונים ז"ל דההגבהה בבהמה גסה ושיעורה שלא יגביה האבר שתלוי בו הסירכה באותה ההגבהה ושהעובר על זה בכח ב"ד יפה ובכח המסור לנו מהב"ד הגדול הם מנדין ומחרימין אותו ומשמתין אותו והרי הוא מובדל מעדת ישראל ושחיטתו נבילה וכל האוכל משחיטתו הוי אוכל נבלות וטריפות עש"ב ודבריהם ז"ל לכל מעיין ישר ומודה על האמת ברור מללו דהיינו שבחוש הראות לא יוגבה האבר שבו הסירכה כלל ואפי' קצת ממנו. דודאי לא על הרעיון והמחשבה קאי חדא דא"כ מי הוא זה ואיזה הוא אשר ישלח ידו לעשות הגבהה ולא יכוה בגחלתן ותו דאם היה זה על המחשבה והרעיון במה נגלה להם שיש מי שעבר והקיל ביותר מזה והלא דברים כאלה רק ללב הם מסורים. ותו דבפסק הלכה וכ"ש בביאור ההסכמות אין לנו ללכת רק אחרי פשטן של דברים ומשמעותיהם השטחית. ואיתנח סימנה משפט אותיות מפשט. ומעתה מבואר דאין שום ממש במה שראו כת"ר נר"ו להזולת דאין להם על מה שיסמוכו כלל ואשתמיט מהם כל זה ולא חיישינן להו ואדרבא מצוה להודיעם ולהחזירם למוטב שזה מוסכם מרבני אלחארה ורבני הדיג,ת ורבני תונס הראשונים ומינה לא נזוז וכן הוא מנהגינו פה אי ג'רבה יע"א עד היום ומחר בכלל

סימן קע"ה

ד') ה) ומה ששאלו במ"ש ה' ישי'מ ז"ל סי' כ"ח בשם מהרצ"ך ז"ל דאם נשתייר רושם בב' מקומות אסור כמו סירכות דבוקות וכן מה שכתב שם דאם במקום אחד עושים נפיחה אי נקיטנן הכי

תשובה אחרי שנגלה לנו דברי ההסכמה שבס' דברי יעקב ומעב"ד הנז' ולא נזכר מזה כלום צריך לומר דכל זה כתב מהרצ"ך ז"ל להכרעת ודעת עצמו ולא שכן המנהג או שהמנהג אז נתקן רק שם במקומו בק"ק הדיג,ת יע"א וכן יש להוכיח ממה שהשוחטים בעת שנגלו דברי מהרצ"ך הנז' נר' להם זה כדבר תמוה דהם לא היו עושים כן וא"כ צ"ל כדאמרן. ולדינה ודאי דאפי' נפסקה ונשארו ב' ראשיה מחוברים יש להתירה וכמ"ש השמ"ח ז"ל אות ל"ה ומשמע מלשונו דנקט ,,ונשארו ראשיה מחוברים'' דמותרת אפי' בנשארו ב' ראשיה וכ"ש בנשאר רק רושם אחד גם משמע דא"ץ שום נפיחה וכמ"ש שם השמ"ח דהואיל ונפסקה ע"י תנועה קלה כזו כשרה דנראה שאין שום ספק בה להצריכה נפיחה וכן יש ללמוד מדברי מרן ז"ל ס' י"א וי"ג שלא התנה תנאי זה דצריך שלא ישאר שום רושם ממנה רק במתפרקים בהכנסת יד הבודק וכ"כ ה' זבחי אלהים ס"ק מ"ד מדברי מרן ז"ל וכאמור

ומה שכתוב בדברי השואל בישי"מ שם ממנהגכם אם נתפרקה וגו' ע"ש אין זה רק לפי מה