שואל ונשאל חלק א רכה

תשובה מבואר בדברי השמ"ח ז"ל סי' ט"ל אות ל"ה דכונת הב"ח היא לא על הגבהת האבר בכללותו אלא על הגבהת קצת מהריאה שכ"כ וז"ל שקבלה בידם דהגבהה זו היינו שלא יוגבה כלל מהריאה עי"ז ואם הוגבה קצת מהריאה בהגבהת הסירכה אין זו קלה ולא מהני להכשיר ע"ש וא"ך שפיר י"ל דגבול וקצבה אחת הוי לורדא ולאונה ואומה כיון שהדבר תלוי רק בהגבהת אפי' קצת ממנה. והגם דיהיה הפרש מה כל דהו (מה שאינו מוכרח וכאמור) ביניהם לק"מ די"ל דהראשונים שמו את משקל הקצת והכל שהוא לפי האומה ומ"מ גם באונה ובהורדה אין להקל יותר כיון דאין מי שבקי בדבר לשקול הררים התלוים בשערה ולכן מטריפים בהגבהת קצת מהאונה או קצת מהורדה כאינהו דקי"ל בעלמא בכמה ענינים דמשום דאין אנו בקיאים אוסרים דהו"ל זה עתה דינה ממש וכאמור ולכן כל שרואה שהוגבה קצת בכל האיברים אוסרים

סימן קע"ג

ב') ומה ששאלו במ"ש ה' ישיב משה ז"ל סי' רס"א דהגבהת ריאה קצת היא שאוסרת אבל נדנוד קצת מהריאה אין לחוש לו דאיזה גבול יהיה בדבר זה

תשובה דבר זה החוש מעיד עליו דהגבהה היינו שהריאה יוגבה קצת ממנה אבל נדנוד היינו שמתנועעת ומתנדנדת קצת מהריאה ואין שום דבר ממנה מוגבה אפילו קצת. ועיקר טעמו של הרב ז"ל נראה דדייק לה מדברי השמ"ח והב"ח שלא הגבילו את הדבר בנדנוד ותנועת קצת מהריאה רק מהגבהת קצת מהריאה וכאמור

סימן קע"ד

ג') ומה ששאלו האם הגבהת קצת מהריאה הוי בחוש הראות או בהשערה ואומד לפי קושי וחוזק הסירכה

תשובה ודאי דהדבר מוגבל בחוש הראות ממש אם מדינה אם ממנהגא. אם מדינה דהגבהה זו עיקרה ויסודה הויא כשמוציא הריאה לחוץ כמ"ש השמ"ח ז"ל שם עוד כתבו שאפילו הוציא הריאה ומצא בה סירכה וגו' וסיים הקבלה הנז' דהיינו שלא יוגבה כלל מהריאה עי"ז ושאם הוגבה קצת מהריאה טריפה ע"ש. ובודאי דכל מעיין ישר יורה יורה דעל חוש הראות הוא דקאי ודבריו ז"ל נובעים מדברי מרן הב"י בשם ר"י הלבן מקור דין זה שכתב הכלבו בשמו דין ההגבהה. ואח"ז כתב בשמו דין הכנסת יד הבודק ומסיים עלה ולאחר שיוציאו הריאה לחוץ אם יראה אח"ך טריפות אחר אין לבדוק כי אם כמו שהעירותי מפי הגאונים ולא יותר והיינו על בדיקת ההגבהה ע"ש וכיון דעיקר ההגבהה היא אחרי כניסת יד הבודק וגו' ואחרי שהוציאו הריאה לחוץ והגביה שם הגבהה קצת וכל שהוא וביאר הב"ח ז"ל שלא יגביה האבר שבו הסירכה וכונתו כמ"ש השמ"ח שלא יגביה אפי' קצת מהאבר הנ' וכמו שכן משמעות פשט דברי הב"ח שלא שם גבול בדבר זה ודאי דעל חוש הראות קאי וזה ברור מאד לע"ד

והגם דראיתי להתה"ז ז"ל סי' מ"ט או ד' שאחר שהביא דברי ה' בני חיי ז"ל הנז' כתב וצריך הבודק להיות כל מעיניו וגו' שלא יגביה אותו האבר וגו' כי אם דוקא הסירכה לבדה וזה יוכל להכיר ולידע מכובד הסירכה דאם מרגיש יותר כבידות וגו' ידע ויבין שהגביה גם האונה או האומה עמה וכיון שלא נפסקה יחליטינה ויטריפינה וגו' ומשמע מזה דהוא ז"ל מבין דעדין הדבר מוטל לאומד ולשיקול הדעת כיעו"ש. לאחר המחי"ר לא נקיטנן כוותיה בזה כלל דנראה דנדחק בכל זה ממה שחשב דהגבהה תהיה בפנים בעת שהטרפש אינו פתוח כלל רק כדי הכנסת יד הבודק ואשתמיט ליה דברי מרן בב"י הנז' ודברי השמ"ח הנז' ולכן הוקשה בעיניו איך יכיר וידע השוחט כל זה ומפרש לה דזה ניכר ע"י כובד הסירכה שמרגיש אבל